ט' בְּנִיסָן 2448
- 'לִכְבוֹד יְצִיאָתֵנוּ מִן הַגָּלוּת וּכְנִיסָתֵנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל,' פָּתַח הַמְּלַמֵּד בְּטוֹן חֲגִיגִי, 'אַתֶּם תְּקַבְּלוּ הַיּוֹם תְּעוּדוֹת...'
אוּף... אֲנִי שׂוֹנֵא לְקַבֵּל תְּעוּדוֹת... הַתְּעוּדָה שֶׁלִּי תָּמִיד לֹא טוֹבָה. אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ לָמָּה, אֲנִי מִתְאַמֵּץ לִלְמֹד אַךְ מְקַבֵּל צִיּוּנִים לֹא טוֹבִים וְהֶעָרוֹת מַעֲלִיבוֹת. נָכוֹן, לִפְעָמִים בֶּאֱמֶת אֲנִי לֹא מִתְאַמֵּץ, אָז מָה? אֲנִי לֹא בֶּן אָדָם? אָסוּר לִי לְשַׂחֵק קְצָת?
אֲנִי כְּבָר הִתְרַגַּלְתִּי לְהִתְאַכְזֵב מֵהַתְּעוּדָה, וְלֹא לוֹקֵחַ אֶת זֶה קָשֶׁה, אֲבָל אַבָּא תָּמִיד מַקְפִּיד עָלַי. אִמָּא לֹא אוֹמֶרֶת כְּלוּם, אֲבָל מִסְתַּכֶּלֶת עָלַי בְּמַבָּט עָצוּב.
אוּלַי אֲנִי אֶזְרֹק אֶת הַתְּעוּדָה? אֶקְרַע אוֹתָהּ? בִּכְלָל לֹא אֶסְתַּכֵּל מַה כָּתוּב, וְגַם לֹא אַרְאֶה לְאַבָּא וְאִמָּא? הֲרֵי זֶה לֹא הַזְּמַן לְקַבֵּל תְּעוּדָה, וְהֵם לֹא יֵדְעוּ! כָּל הַכָּבוֹד לִי! אֵיזֶה רַעְיוֹן! אַתָּה גָּאוֹן, אַבְרִי, פָּשׁוּט גָּאוֹן...
לְיֶתֶר בִּטָּחוֹן הֵצַצְתִּי עַל הַתְּעוּדָה, וְ... בְּדִיּוּק מַה שֶּׁחָשַׁבְתִּי... הַצִּיּוּנִים לֹא מַזְהִירִים וְהַהֶעָרוֹת שֶׁל הַמּוֹרֶה לֹא מְעוֹדְדוֹת.
לְיֶתֶר בִּטָּחוֹן לֹא קָרַעְתִּי אֶת הַתְּעוּדָה, אוּלַי פַּעַם אֶצְטָרֵךְ אוֹתָהּ, רַק הֶחְבֵּאתִי עָמֹק בַּתִּיק.
- 'מַה שְּׁלוֹמְךָ, אַבְרִי? שָׁמַעְתִּי שֶׁקִּבַּלְתֶּם תְּעוּדָה!' אַבָּא קִבֵּל אֶת פָּנַי בְּפֶתַח הָאֹהֶל. הַכֹּל הוּא יוֹדֵעַ. מֵאֵיפֹה? עוֹף הַשָּׁמַיִם הוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל. בְּחֹסֶר רָצוֹן וּבְרֹאשׁ מֻשְׁפָּל הוֹשַׁטְתִּי לְאַבָּא אֶת הַתְּעוּדָה.
אַבָּא גָּעַר בִּי, כְּמוֹ שֶׁחָשַׁבְתִּי: 'אַתָּה לֹא מֵבִין, אַבְרִי, יְלָדִים עִם צִיּוּנִים כָּאֵלֶּה לֹא יִתְקַדְּמוּ בַּחַיִּים! מַה אַתָּה רוֹצֶה לִהְיוֹת כְּשֶׁתִּגְדַּל - שׁוֹאֵב מַיִם? חוֹטֵב עֵצִים?'
בָּרַחְתִּי לַמַּחְסָן. שָׁם, בֵּין עֲרֵמוֹת הַגְּרוּטָאוֹת וְהָאַרְגָּזִים אֲנִי מוֹצֵא לִי שֶׁקֶט וּמְנוּחָה. זֶה הַמַּחְבּוֹא הַסּוֹדִי שֶׁלִּי. כָּל פַּעַם אֲנִי נוֹבֵר בְּאַרְגָּז יָשָׁן אַחֵר, מְחַפֵּשׂ אוֹצָרוֹת וּדְבָרִים מְעַנְיְנִים. לֹא יוֹדֵעַ מַה מָשַׁךְ אוֹתִי הַפַּעַם לְפַשְׁפֵּשׁ בְּתוֹךְ אַרְגַּז נְיָרוֹת מְאֻבָּקִים, אֲבָל מָצָאתִי שָׁם אוֹצָר אֲמִתִּי - תְּעוּדָה שֶׁל אַבָּא, מִלִּפְנֵי שְׁלוֹשִׁים שָׁנָה!!! מְעַנְיֵן אֵיזֶה תַּלְמִיד הָיָה אַבָּא... נִקִּיתִי אֶת הַתְּעוּדָה מֵהָאָבָק, וְהַצִּיּוּנִים שֶׁרָאִיתִי הִצְלִיחוּ לְהַעֲלוֹת חִיּוּךְ עַל שְׂפָתַי... עִם תְּעוּדָה כָּזוֹ אַבָּא מַצְלִיחַ לִהְיוֹת גַּם תַּלְמִיד חָכָם וְגַם רוֹפֵא, אָז גַּם לִי יֵשׁ סִכּוּי...
כָּךְ יָצָאתִי מֵהַמַּחְסָן מְחַיֵּךְ מֵאֹזֶן לְאֹזֶן, וְנִתְקַלְתִּי בְּאַבָּא שֶׁחִפֵּשׂ אוֹתִי. הוּא לֹא יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה הַמַּחְבּוֹא שֶׁלִּי, וְלֹא יוֹדֵעַ מַה גִּלִּיתִי שָׁם בָּאַרְגָּז.
אַבָּא הִבִּיט בִּי בְּמַבָּט מֻפְתָּע, כַּנִּרְאֶה הַחִיּוּךְ שֶׁלִּי הֵמֵס אֶת לְבָבוֹ וְגַם הוּא חִיֵּךְ אֵלַי חִיּוּךְ רָחָב. אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ מַה הוּא חוֹשֵׁב עַכְשָׁו, אֲבָל זֶה לֹא מְשַׁנֶּה לִי, הָעִקָּר שֶׁהוּא מְחַיֵּךְ...
קוֹרְאִים יְקָרִים, גַּם לָכֶם יֵשׁ בְּעָיוֹת עִם הַתְּעוּדָה? אֵיךְ אַתֶּם פּוֹתְרִים אוֹתָן? נָא שִׁלְחוּ אֵלַי רַעְיוֹנוֹת... תּוֹדָה,
אַבְרִי
(אֲבִינֵר בֵּית אֵל 90631)