סִיוָן 2488
אֲנִי כּוֹעֵס עַל גָּדִי. גַּם הוּא כּוֹעֵס עָלַי. הוּא עָבַר עַל יָדִי וְהִפִּיל לִי אֶת הַתִּיק בְּלִי כַּוָּנָה, אָז צָעַקְתִּי עָלָיו: טִפֵּשׁ! וְאַתֶּם יוֹדְעִים מַה הֶחָצוּף הַזֶּה עָנָה לִי? הוּא צָעַק: אַתָּה טִפֵּשׁ!
אֲנִי לֹא מֵבִין אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה! אֵין לוֹ טִפַּת נִימוּס! הוּא לֹא יוֹדֵעַ שֶׁאָסוּר לְכַנּוֹת אָדָם: טִפֵּשׁ?! צָרִיךְ לְכַבֵּד כָּל אָדָם כִּי הוּא נִבְרָא בְּצֶלֶם אֱלֹקִים. נָכוֹן שֶׁגַּם אֲנִי כִּנִּיתִי אוֹתוֹ טִפֵּשׁ... אֲבָל זֶה מַשֶּׁהוּ אַחֵר... הוּא הִפִּיל לִי אֶת הַתִּיק!
נִפְרַדְנוּ בְּרֹגֶז כָּל אֶחָד לְבֵיתוֹ, וְלֹא דִּבַּרְנוּ יוֹתֵר. חֲבָל, הוּא חָבֵר כָּל כָּךְ טוֹב. אֲנִי מְקַוֶּה שֶׁהוּא יָבוֹא לְבַקֵּשׁ סְלִיחָה וְנִתְפַּיֵּס, אֲבָל הַטִּפֵּשׁ הַזֶּה לֹא בָּא.
לָכֵן אֲנִי כּוֹעֵס. יָצָאתִי מֵהָאֹהֶל וְהִתְחַלְתִּי לִבְעֹט בַּחוֹל, אֲבָל זֶה לֹא הִרְגִּיעַ אוֹתִי. בָּעַטְתִּי בְּאֶבֶן וְגַם זֶה לֹא עָזַר, אָז בָּעַטְתִּי בְּסֶלַע וְנִפְצַעְתִּי בָּרֶגֶל. זֶה רַק הִרְגִּיז אוֹתִי עוֹד יוֹתֵר, עָמַדְתִּי מוּל הַסֶּלַע הַגָּדוֹל, שֶׁנִּרְאֶה כְּמוֹ הַר, צָעַקְתִּי וְצָעַקְתִּי עַד שֶׁנִּרְגַּעְתִּי.
אֲנִי בִּכְלָל לֹא צָרִיךְ אֶת גָּדִי. מַה אִכְפַּת לִי שֶׁהוּא בְּרֹגֶז אִתִּי? אֲנִי מִסְתַּדֵּר בַּחַיִּים גַּם בִּלְעָדָיו. לָמָּה בְּכָל זֹאת אֲנִי מְחַכֶּה שֶׁהוּא יָבוֹא לְבַקֵּשׁ סְלִיחָה?
אֲנִי רוֹאֶה אֶת גָּדִי מֵרָחוֹק, מִסְתּוֹבֵב מֻטְרָד כָּמוֹנִי. אוּלַי גַּם הוּא מְחַכֶּה שֶׁאָבוֹא לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ סְלִיחָה? יֵשׁ לִי רַעְיוֹן, אֲנִי מוּכָן לָגֶשֶׁת רִאשׁוֹן, אֲבָל לֹא אֶעֱשֶׂה אִתּוֹ שָׁלוֹם כִּי לֹא מַגִּיעַ לוֹ, רַק הַפְסָקַת אֵשׁ, כְּדֵי שֶׁלֹּא אֶהְיֶה כּוֹעֵס וּמְרֻגָּז.
נִגַּשְׁתִּי לְגָדִי וְהוֹשַׁטְתִּי לוֹ יָדִי, וְהוּא הוֹשִׁיט יָדוֹ חֲזָרָה. הֶחְלַפְנוּ סְלִיחָיִים וְעָשִׂינוּ שְׁלוֹמָיִים וְהַכֹּל בָּא עַל מְקוֹמוֹ בְּשָׁלוֹם.
אַבְרִי
(אֲבִינֵר בֵּית אֵל 90631)