שְׁבָט 2488
זְמַן רַב עָבַר מֵאָז קָרָה הַמִּקְרֶה שֶׁסִּפַּרְתִּי לָכֶם עַל הַכַּדּוּר שֶׁמָּצָאתִי. מֵאָז חָשַׁבְתִּי הַרְבֵּה, וְנִהְיֵיתִי יֶלֶד אַחֵר.
פַּעַם הָיִיתִי אָנֹכִי, כָּל מַה שֶּׁרָאִיתִי חָטַפְתִּי לְעַצְמִי, מִשְׂחָק אוֹ אֹכֶל, לֹא הָיָה אִכְפַּת לִי שֶׁלֹּא יִהְיֶה לְמִישֶׁהוּ אַחֵר, אַדְרַבָּה - כָּל מִי שֶׁהִפְרִיעַ לִי, דָּחִיתִי אוֹתוֹ הַצִּדָּה.
לָכֵן אֲחֵרִים אָמְרוּ לִי: בְּבַקָּשָׁה, הֱיֵה מַה שֶּׁאַתָּה רוֹצֶה לִהְיוֹת, אֲבָל לָנוּ אֵין עֵסֶק אִתְּךָ.
אָז הָיָה לִי כָּל מַה שֶּׁרָצִיתִי, רַק דָּבָר אֶחָד לֹא הָיָה לִי - חָבֵר. כִּי חָבֵר אִי אֶפְשָׁר לָקַחַת בְּכוֹחַ. חָבֵר צָרִיךְ לִקְנוֹת. 'קְנֵה לְךָ חָבֵר'. לָכֵן הָיִיתִי מְשֻׁעֲמָם, הָיִיתִי עָצוּב.
כַּאֲשֶׁר הִתְחִיל לִהְיוֹת לִי חָבֵר, מַהֵר מְאֹד הוּא בָּרַח מִמֶּנִּי, כִּי הָיִיתִי לוֹקֵחַ הַכֹּל וְלֹא נוֹתֵן לוֹ שׁוּם דָּבָר, וְחָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי: אִם אֶתֵּן הַכֹּל - מַה יִּשָּׁאֵר לִי?
אָמַרְתִּי לְאִמָּא:
- 'אֲנִי עָצוּב, אֵין לִי חָבֵר... כָּל חָבֵר בּוֹרֵחַ מִמֶּנִּי, כִּי אֲנִי לֹא נוֹתֵן מַה שֶּׁיֵּשׁ לִי... אֲבָל אֲנִי מְפַחֵד שֶׁאִם אֶתֵּן, לֹא יִשָּׁאֵר לִי...'
- 'אַתָּה טוֹעֶה, אַבְרִי שֶׁלִּי,' אָמְרָה לִי אִמָּא, 'יִהְיֶה לְךָ הַרְבֵּה. יִהְיֶה לְךָ גַּם מַה שֶּׁאֲחֵרִים יִתְּנוּ לְךָ. וְגַם אִם יִהְיֶה לְךָ פָּחוֹת - לֹא נוֹרָא, יוֹתֵר חָשׁוּב שֶׁיִּהְיֶה לְךָ חָבֵר.'
הִרְהַרְתִּי בְּלִבִּי עַל דִּבְרֵי אִמָּא.
- 'אַתָּה רוֹצֶה לִשְׁמֹעַ פִּתְגָּם?' שָׁאֲלָה אִמָּא.
הִנְהַנְתִּי בְּרֹאשִׁי.
- 'אוֹ חַבְרוּתָא אוֹ מִיתוּתָא,' אָמְרָה אִמָּא, 'כְּלוֹמַר - אוֹ חָבֵר אוֹ מָוֶת.'
אָז הִתְחַלְתִּי לְחַלֵּק מִמַּה שֶּׁיֵּשׁ לִי, וּכְמוֹ נֵס קָרָה - הַיַּחַס שֶׁל כֻּלָּם כְּלַפַּי הִשְׁתַּנָּה. נִהְיוּ לִי עוֹד וְעוֹד חֲבֵרִים, וְעַכְשָׁו אֲנִי מְאֻשָּׁר!
***
וְאִם גַּם לְךָ קָרָה פַּעַם סִפּוּר כָּזֶה, קוֹרֵא יָקָר, עֲשֵׂה לִי טוֹבָה, וּשְׁלַח לִי סִפּוּר בְּמַתָּנָה...

אַבְרִי
(אבינר בית אל 90631)