ולפתע, כמו משום מקום, נשמעה תקיעת שופר.

לא הבאנו מאיפה זה הגיע.

הסתובבנו.

להפתעתנו ראינו חיילים יוונים, לרגע נבהלנו,

אבל אז ראינו שהיוונים בעצם לא לבד, מאחורי היוונים עמדו עשרות יהודים ונלחמו ביוונים.

זה לא היה כוחות.

על כל יהודי אחד היו בערך 8 יוונים.

היו נפגעים משני הצדדים. זה היה מפחיד.

'איזה אומץ!' אמרה תפארת,

'תראי את דוד אלעזר!' אמר אור לתפארת 'הוא רץ לעבר הפיל ונועץ את הכידון בפיל'

'אני לא מסוגלת להסתכל' אמרה תפארת

'אל תדאגו' אמר אבא 'התפללנו ועשינו הרבה אימונים. ה' יהיה בעזרנו ושליחי מצווה אינם ניזוקים. כדאי שתתקדמו אל המנורה. אני מצטרף אל הלוחמים.' 
'בואו אחרי' אמר סבא מתתיהו. 'ננצל את הבלגן ונדליק את המנורה, מהרו!'

נכנסנו ללא קושי לבית המקדש, השומרים כנראה הצטרפו ללחימה, כך שלא הצטרכנו את עזרתם של החיילים של אבא והם שמרו בדלת כדי שלא יגיע אף חייל מהמשמר היווני.

התקרבנו לעבר המנורה.

נעמדנו בשקט.

הגשתי לסבא את כד השמן,

הכהנים עמדו מסביבנו בדממה.

היה מתח באויר.

סבא לקח את כד השמן.

אבל לא הדליק.

הוא חשב לרגע ופנה אלי:

'מה התאריך היום?'

'התאריך?' תמהה אור 'היום 25 בכסליו' אמרתי

'יש לך יום הולדת!' צעקה תפארת.

'ואם אתה כבר בר מצווה, אתה יכול לבזוק את השמן למנורה' אמר סבא.

עמדתי נרגש,

אחד הכהנים הביא סולם כדי שאגיע לבזיכים.

סבא תמך בידי ועזר לי.

'ריבונו של עולם' התפללתי בליבי, 'אני יודע שזה רק כד קטן ולא הרבה שמן, אבל מאוד התאמצנו להביא אותו, רק לכבודך עשינו זאת...'

מעיני התחילו לזלוג דמעות, שמעתי את דודה יוכבד בוכה מאושר מאחור. הפסקתי לרגע והסתכלתי מסביב,

ראיתי את אבא פורץ למקדש ומתמלא באושר כשראה אותנו.

עצמתי את עיני והמשכתי בתפילה:

'אנא, בבקשה, עשה שהשמן יספיק,

 עשה שהאור הזה ידלק לעד....' 

- סוף -

לקריאת שאר הפרקים של אור ותפארת והכד האחרון ליחצו על התגית 'אור ותפארת'

 

התגובות שלכם

תגובה חדשה