סופר נולד !
תחרות 'סופר נולד'-
לקראת שבוע הספר העברי
שם הסיפור- מי קיבל את העוגות ?
כתבה- דבורה לאה טקטוק
ריח העוגות שנאפו בתנור התפשט בחלל המטבח.
'הלוואי וגם טעמן יהיה מתוק כמו ריחן,
הן מוכרחות להצליח הרי אני אופה אותן בשביל סבא'.
כך חשבה רבקה.
רבקה הביטה בשעון. מחצית השעה כבר חלפה ובעוד מספר
דקות האפייה צריכה להסתיים.
רבקה עמדה מתוחה- 'הן חיבות להצליח!'.
ביד רועדת פתחה את דלת התנור, תקעה קיסם במרכז העוגה
והוציאה. הקיסם היה יבש, זאת אומרת שהן הצליחו.
'ברוך ה'', חשבה לעצמה, ורגשות אושר מלאו את לבה.
'מחר אביא את העוגות לסבא, אפתיע אותו', אמרה.
לאחרונה החל סבא של רבקה לחוש כאבים עזים ברגליו.
הרופאים המליצו לאשפזו בבית הרפואה לצורח בדיקות ואולי
יצטרך סבא לעבור ניתוח.
'מחר כשהסתיימו הלימודים', חשבה רבקה, 'אסע לבקר את סבא
ואפתיע אותו בעוגות שאפיתי במיוחד לכבודו'.
יוסי ושמוליק, אחיה הקטנים של רבקה, נכנסו למטבח בלי לבקש
רשות. הם טיפסו על הכיסאות ורצו לחתוך לעצמם פרוסת עוגה
ולאכול.
'זה לא בשבילכם', צעקה עליהם רבקה, 'לכו מכאן'.
'תני לנו רק חתיכה אחת', התחננו השניים.
אך רבקה לא הסכימה- 'לא עבורכם טרחתי כאן הרבה זמן.
זה בשביל סבא'. השניים הוסיפו להתחנן, שמוליק כמעט פרץ
בבכי ואילו יוסי לא ויתר. כשרבקה הדיחה כלים יוסי טיפס על כיסא,
הכניס ידו לתוך התבנית, הוציא מלוא חופן עוגה והסתלק מהמטבח.
כשהבחינה רבקה שבעוגה יש חור כאילו שעכבר כירסם בה
היא לא יכלה לעצור בעצמה. היא יצאה מהמטבח והוציאה
את העוגה בכוח מידו של יוסי.
יוסי פרץ בבכי קורע לב. לקול זעקותיו הופיעה אמא, ולפני
שהספיקה לגיד משהו אמרה רבקה בתקיפות- 'זה בשביל סבא
זה לא בשבילם'.
'לקחתי רק חתיכה קטנה', התייפח יוסי.
'כרסמת כמו עכברים', צעקה עליו רבקה.
'רבקה!', אמרה אמא, 'אפית 2 עוגות גדולות, סבא יאכל
אולי חלק קטן מהן. את יכולה לכבד גם את אחייך,
ובכך לזכות ב-2 מצוות'.
'אם אתן להם פרוסה קטנה הם ירצו את כל העוגה', רטנה רבקה.
'את רוצה לקיים מצווה בעוגות אלו', אמרה אמא, 'אולם בעוגות אלו
את עוברת עבירה, את מצערת את אחייך. מלבד זאת החומרים
שבהם השתמשת לאפיה הם שלנו ואני מצווה אותך לתת מהעוגות
גם להם'. רבקה לא זזה ממקומה, היא נשארה בשלה ואמא ניגשה
בעצמה למטבח, פרסה עוגות וכיבדה את בני המשפחה.
רבקה חשה כאילו גזלו ממנה אוצר יקר. היא הסתגרה בחדרה
ולא רצתה לשוחח עם איש.
רבקה נרגעה רק כשאביה נכנס לחדר ואמר לה- 'אני במקומך
הייתי רואה זאת כמחמאה, אם כולם היו רוצים לאכל מהעוגה
שאפיתי, אגב אני בטוח שתהיי עקרת בית מעולה'.
מצב רוחה השתנה כשראתה שנישאר מספיק כדי להביא לסבא.
אמא עטפה את העוגות בנייר כסף הכניסה אותן לתיק ניילון
והוסיפה בקבוק מיץ.
למחרת לקחה רבקה את החבילה הזאת ומיהרה לבית הספר.
את החבילה היא שמה במקרר שנימצא בחדר מורות וציפתה
בקוצר רוח לסיום הלמודים.
כשהם הסתיימו לקחה רבקה את החבילה ורצה לתחנה כדי
לנסוע לבית הרפואה.
'כיצד יגיב סבא כשאגיש לו את העוגות ואומר לו שאני אפיתי
אותן במיוחד בשבילו?', הרהרה רבקה לעצמה, 'הוא בוודאי יתפעל
וישבח אותי'.
הנסיעה הייתה איטית, האוטובוס היה מלא מאד ורבקה שרצתה
כל כךרצתה להגיע רצתה לדחוף את האוטובוס מבפנים ובכך
לזרז את הנסיעה. כשזו הסתיימה סוף סוף, ירדה רבקה בקפיצה
ממדרגות האוטובוס ופתחה בריצה לעבר בית הרפואה.
היא רצה במסדרונות ולא שמה לב שנכנסה בטעות למחלקה אחרת,
וכשסוף סוף הגיעה למחלקה הנכונה ולחדרו של סבא, נדהמה
כשראתה שמיטתו ריקה.
'היכן סבא שלי?', שאלה בבהלה את האחות.
'הרגעי!', אמרה לה האחות, 'סבא שלך שוחרר לפני כשעה מבית
הרפואה, הרופאים החליטו לא לנתח אותו. הדודה שלך הייתה כאן'.
רבקה עמדה לפרוץ בבכי, היא הייתה מאוכזבת עד מאד.
כל כך רצתה לשמח את סבא, כל כך רצתה לשמח אותו,
הרהרה בצער.
'מה קרה?', שאלה האחות, 'אינך שמחה שסבא השתחרר?
הרופאים במחלקה רצו להרים כוסית יין כשראו שהכאבים פסקו
סוף סוף והפרופסור החליט שאין צורך בניתוח'.
כך אמרה לה האחות, כאילו להוכיח אותה על צערה.
'וכי מה חשבת?', ענתה רבקה, 'שרציתי שסבא ימשיך לסבול
חלילה? הן עוד לפני שאושפז בבית הרפואה הרבתי בתפילות
ובפרקי תהילים, כדי שהכאבים שלו יפסיקו'.
באותו רגע נחלה רבקה אכזבה. מובן שלא על כך שסבא שוחרר,
אלא על משום שכל כך רצתה לשמח אותו וכל כך התכוננה לכך,
והדבר לא יצא אל הפועל. 'אולי בגלל התנהגותי אתמול כלפי יוסי
ושמוליק', חשבה, 'גרם לי ה' שאסע לחינם לבית הרפואה.
נראה לי שאפצה את יוסי ושמוליק. אקח אותם לטיול, או שאפה
להם עוגת שוקולד לכבוד שבת. אולי כך יסלח לי ה'', הרהרה
כשיצאה מבית הרפואה.
היא רצתה לחצות את הכביש הסואן אך נוכחה לדעת שלא תוכל
לעשות זאת, ובלית ברירה פנתה לכיוון הגשר המיועד להולכי רגל.
רבקה כבר ממש הייתה עייפה כשעלתה במדרגות, כמעט שהיא
נרדמה תוך כדי הליכה אך פתאום היא כאילו התעוררה מהתרדמה
העמוקה כשהבחינה במקבצת נדבות שישבה על הגשר.
רעיון נצנץ במוחה של רבקה.
רבקה הוציאה מכיסה מספר מטבעות, מסרה לה אותן ואחר כך
אמרה לה בהתנצלות- 'אני מצטערת שאנני יכולה לתת לך יותר.
אך אם את רוצה אני יכולה לתת לך עוגות, פירות ובקבוק מיץ',
והושיטה לה את החבילה. האישה לקחה את החבילה, הוציאה
פרוסת עוגה, בירכה ואכלה. אחר כך הוציאה את בקבוק המיץ
ושתתה בצימאון ואז החלה לברך את רבקה ולהודות לה-
'החיית את נפשי, כמעט עמדתי להתעלף'.
סומק כסה את פניה של רבקה. היא חשה מבוכה ומיהרה להסתלק
מהמקום, אבל היא שמעה מילים אחרונות שאמרה לה האישה-
'גם הילדים שלי יודו לך'.
תודה רבה לדבורה לאה על הסיפור !
[שמות הזוכים והפרס של התחרות יפורסמו בעזרת ה'
בסוף שבוע הספר- מוצאי שבת פרשת חוקת]
התגובות שלכם
צביה
ט"ז תשרי תשע"ה