תחרות 'סופר נולד'-

 

לקראת שבוע הספר העברי

 

(לפרטים לחצו כאן)

 

 

 

שם הסיפור- אבודות

 

כתבו- אסתר ושרה איזיגזון

 

 

 

מירי ישבה במקומה מעוצבנת. זה רק היום הראשון ללימודים

וכבר היא מרגישה שאין לה כח לכלום והיא מחכה לחופש.

'אוף, למה הילדה הזאת היתה חייבת להתיישב לידי, מה היא

לא רואה שאני מעדיפה לשבת ליד מישהי אחרת? מה היא

חושבת לעצמה בתיה הזאת?! דווקא הילדה הכי רצינית,

הכי שקטה והכי משעממת, אוף!'.

מיד בצלצול מיהרה מירי למורה וביקשה ממנה לעבור מקום,

אבל המורה לא הסכימה: 'לדעתי אתן מתאימות ואין שום סיבה

שהעביר אותך מקום'!

מירי חזרה למקומה עצובה. אין מה לעשות, אצטרך לשרוד

את השנה הזאת איכשהו.

חודשיים עברו כך. המורה לא שינתה את דעתה ומירי מצידה

לא דיברה עם בתיה מטוב ועד רע, אפילו לא בשביל לבקש

עיפרון! המצב נמשך כך, עד שיום אחד הודיעה המורה על

טיול לים המלח! הבנות התלהבו והתחילו לתכנן כמה ממתקים

יביאו ומי תשב ליד מי.

ביום הטיול הגיעה מירי לכיתה מרוגשת. היא החליטה להיות

זוג של דינה, הם חברות ממש טובות ותמיד היו יושבות ביחד

בכיתה. אבל המורה שינתה את התוכניות שלהן: 'לאור ניסיוני

משנים קודמות החלטתי השנה שאני אקבע את הזוגות לטיול,

הזוגות יהיו לפי מקומות הישיבה'. מירי הייתה המומה, היא לא

ציפתה למהלומה כזאת, ואחרי כל התכנונים...

במבט לאחור מירי מודה שהיה ממש כיף. היא שרה שירים

עם כולם, צעדה בהנאה במסלול ההליכה, טבלה במי הים

המלוחים ו.. לא תאמינו אפילו דיברה וצחקה עם בתיה!

מסביב לים עמדו הרבה דקלים גבוהים ומירי הביטה בהם

מוקסמת. פתאום היא ראתה משהו צבעוני מתנפנף על אחד

הדקלים. 'מה זה? זה נראה כמו עפיפון! וואו, תמיד רציתי

שיהיה לי עפיפון'. 'בתיה' קראה מירי בהתרגשות, 'תראי מה

זה שם על העץ! זה נראה לי עפיפון'. בתיה הביטה בבד המתנפנף

ואישרה: 'כן, זה עפיפון, אבל מה זה קשור אלינו'? 'נו את לא

מבינה'?, התעצבנה מירי, 'אני הולכת לקחת את העפיפון הזה

לעצמי, את באה איתי'?. בתיה היססה- 'נראה לך? אני חושבת

שזה רחוק מידי, לא נמצא את הדרך חזרה! וחוץ מזה איך תצליחי

להוריד אותו, זה גבוה על העץ'. מירי התעצבנה- 'אוף, ידעתי,

תמיד ידעתי שאת פחדנית, אבל לא ידעתי שאת עד כדי כך!

אני הולכת לבד. אם את רוצה תבואי. לא רוצה, לא צריך!'.

בתיה מיהרה להסכים, היא ידעה שמירי לא הכי אחראית

ויש לה נטייה להסתבך בקלות, היא לא רצתה להשאיר אותה

לבד...

מירי ובתיה רצו בעליזות בין העצים. איפה הדקל 'שלהם'?.

'היי, הנה הוא', קראה בתיה, 'והנה העפיפון!'.

מירי שמה לב שיש משהו מוזר בבתיה. מצד אחד היא רצינית

וחששנית, אבל מצד שני... היא גם דיי חברותית.

בינתיים בתיה הגיעה לעץ והתחילה לטלטל אותו בחוזקה.

אבל העפיפון פשוט לא ירד!. 'בתיה!', קראה מירי, 'תמשיכי

לנסות בינתיים, את החזקה ביננו. אני העלה על הסלע הזה

ואראה איפה נמצאות כל הבנות'. בתיה לא שמעה אותה,

פניה היו אדומות ממאמץ. העפיפון היה מסובך בעץ, לא היתה

אפשרות להוציא אותו.

מירי הביטה באופק וניסתה למצוא את הקבוצה, היא מתחה

את צוורה ולא ראתה כלום! אפילו לא בת אחת!. 'אוף אני לא

מאמינה שהסתבכתי ככה, ומה אני אגיד עכשיו לבתיה? היא

הזהירה אותי שזה יכול לקרות. אוף, למה לא הקשבתי לה.

בתיה צדקה, חששותיה לא היו לשווא...'

'מירי!', היא שמעה פתאום קול מאחוריה, 'לא הצלחתי להוציא

את העפיפון, בואי נחזור!'. מירי הייתה נבוכה, היא לא ידעה איך

להגיד לבתיה שהיא לא יודעת את הדרך חזרה. יותר משהיא

חששה איך תגיע הביתה היא חששה מהתגובה של בתיה.

'נו את באה'?, האיצה בה בתיה, 'עוד מעט הבנות יתחילו

להתקדם ואנחנו לא נמצא אותם!'.

'אה... בתיה, אני לא חושבת שזה משנה אם הבנות התקדמו,

א... אני לא חושבת שנמצא אותם גם ככה, אני ניסיתי עכשיו

לראות אותם מהסלע אבל... לא מצאתי אותם, אני... אני לא

יודעת איך לחזור...'. בתיה לא נראתה מוטרדת מידי- 'נראה לך

שאני אצא איתך ככה לטיול הזה בלי להתכונן מראש? אני מכירה

אותך, ידעתי שזה מה שיקרה, אני פשוט עשיתי לנו סימני דרך

מתחילת הטיול, עד לכאן!'. מירי הביטה מופתעת בבתיה-

'אני לא מאמינה! את הצלת אותי! הצלת אותנו! מה הייתי

עושה בלעדייך'?

בתיה חייכה בהנאה, הנה, מירי סוף סוף לא בזה לה!

לפעמים חלמה שכולם יעריכו אותה, שכולם ידעו שהיא לא

כזאת משעממת ורצינית.

מירי הבינה לפי מבט הניצחון בעיניה עד כמה היה חסר לבתיה

הערכה שלה. היא גם הבינה שבתיה לא כל כך גרועה כמו

שחשבה, היא בסך הכל ילדה חכמה ובוגרת, וכמובן גם חברותית!

מאז הם החברות הכי טובות בכיתה. ובתיה? היא התחילה

להיפתח והביטחון העצמי שלה התחזק פלאים!

החלום התגשם במלואו...  

 

 

 

-סוף!-

 

 

 

 

תודה רבה לאסתר ושרה על הסיפור !

 

 

 

[שמות הזוכים והפרס של התחרות יפורסמו בעזרת ה'

בסוף שבוע הספר- מוצאי שבת פרשת חוקת]