סופר נולד ! עולים לארץ ישראל / אריאל לב
תחרות 'סופר נולד'-
לקראת שבוע הספר העברי
שם הסיפור- עולים לארץ ישראל
כתב- אריאל לב
התעוררתי לשמע קולות. פקחתי עיניים והצצתי החוצה. שוב ראיתי את סטלנה עובדת בלי הפסקה במטבח. 'מסכנה'. חשבתי לעצמי. 'כל היום עובדת!' קמתי מהמיטה, התלבשתי ויצאתי החוצה. סטלנה קידמה אותי בבוקר טוב. 'איך ישנת?' שאלה אותי.
'בסדר,' עניתי לה וישבתי בשולחן. סטלנה הגישה לי תה ועוגה. אכלתי וחשבתי, 'איזה כיף! מחר אני עולה לארץ ישראל עם תנועת הנוער!' חשבתי על קורות חיי. אני בסך הכול ילד קטן בכיתה ז' עם אחות בכיתה א'. בלי הורים. לפני חצי שנה, כשההורים שלנו הלכו לטייל בארץ הקודש, הם נהנו מאד ושלחו לנו כל הזמן מכתבים ותמונות שלהם עם דודים שלנו.
לקראת סוף הטיול, הם כתבו לנו שעוד שבוע הם חוזרים. חיכינו להם מאוד. עבר שבוע ועוד שבוע והם לא חזרו. הבנתי שקרה להם משהו. בררתי אצל דודים שלי, ואחרי שבוע נודע לי שהם טבעו באוניה בחזרה להונגריה.
אני ואחותי- חנה- היינו עצובים מאד, אז סטלנה המנקה שלנו לקחה אותנו לבית יתומים שבו היא מבשלת. לפני ההפלגה חנה ואימי התקרבו מאד זו לזו, ואת פטירתה של אימי חנה לקחה מאד קשה.
התעוררתי מהרהורי, סיימתי את התה והעוגה, וקמתי וצעדתי לכיוון החדר של אחותי הקטנה.
כשהגעתי אל אחותי חנה היא עדיין יישנה. התיישבתי לידה והסתכלתי עליה. 'איזה חמודה!' חשבתי לעצמי. 'ועוד מחר אני הולך לעלות לארץ ישראל והיא תישאר לבד... אני מקווה שהיא לא תיקח את זה קשה. הספיק לה הפטירה של אמא.' אחרי כמה דקות של המתנה מתוחה מעט ראיתי שחנה בתהליכי התעוררות. בהתחלה היא פיהקה קצת, קלטה אותי בעיניה
ופנתה אלי בחיוך:'בוקר טוב!'
'בוקר טוב.'
'מה אתה עושה פה?' שאלה.
'רציתי לספר לך משהו חשוב.'
'מה?' שאלה, כולה מסוקרנת.
'מחר אני עולה לארץ ישראל.' הטלתי את הפצצה.
'מה?' היא הופתעה. 'בלעדי?'
'אני מצטער,' אמרתי לה. 'אני חייב.'
'לא, אתה לא עולה בלעדי! תיקח אותי אתך!' היא התחננה.
'אני לא יכול.' עניתי לה. אבל אז ראיתי את המבט העצוב בעיניה וידעתי שאני לא יכול להגיד לה יותר לא.
אז אמרתי לה- 'אני יחשוב על זה.' יצאתי מהחדר. לא ידעתי מה לעשות. ידעתי שבכל מקרה אני קצת יפחד מהים, בגלל התאונה של אמא ואבא ז'ל, אבל היא בטח יותר תפחד. וגם אמרו לי שאין מקום לעוד מישהו. ואפילו חתמתי על חוזה! אז מה אני יעשה? פתאום צץ רעיון במוחי. 'אני אגניב אותה,' אמרתי לעצמי. 'אני חייב.'
הלכתי אליה בצעדים מזורזים. שאלתי אותה אם היא מוכנה, והיא ענתה שלא איכפת לה מה אני יעשה- העיקר שהיא תעלה איתי לארץ ישראל.
וככה תכננתי את ההברחה: אני יביא אותה בתוך שק לאוניה. במשך ההפלגה היא תהיה בחדר שלי. אני ידאג לה לאוכל ולמים כל הזמן, ובירידה מהאוניה אני אוריד אותה בתוך שק, כמו בעליה.
יום למחרת הייתי כולי נרגש. היינו בדרכנו לנמל היא בתוך השק ואני מחזיק את השק ואת
המזוודה הקטנה שהייתה לי. פתאום התחילו לטפטף טיפות קטנות והיא התחילה לנדנד לי שקר לה.
'עוד רגע אנחנו מגיעים לאוניה, תהיי בשקט!' אמרתי לה. התקרבנו אל הרציף. אנשים מתנועת הנוער קידמו את פני, בלי חשד לכך שאני מבריח את אחותי בתוך שק. החלפתי איתם כמה מילים ועליתי לאונייה. חיפשתי את החדר שהביאו לי, זה היה חדר עשרים ושלוש. פתאום התחיל גשם זלעפות. חנה רעדה מרוב קור, הרגשתי את זה כי היא התנדנדה כדי להתחמם בתוך השק וגם התחילה ללחוש לי שקר לה. רצתי במהירות לחפש את החדר, שהיא לא תתחיל לעשות לי בלגאנים.
מצאתי אותו תוך שתי דקות. מתוך מהירות פתחתי את הדלת בחוזקה. היא התנדנדה קצת מהרוח. נכנסתי ונעלתי את החדר. פתחתי את השק. חנה יצאה ממנו, כולה רועדת מקור. הובלתי אותה אל המיטה, והיא נשכבה שם ברעד. כיסיתי אותה בשמיכות שהיו שם ושמתי עליה עוד קצת מעילים שהבאתי איתי לדרך. היא נרגעה קצת, ותוך עשר דקות נרדמה בעייפות. ישבתי לידה וחשבתי לעצמי, 'מה עשיתי?' מרוב התרגשות שכחתי שעכשיו חורף, ויש מחלות ים. 'אני מקווה שחנה לא תחלה לי פתאום.' נבהלתי מעט.
הסתובבתי בחדר משועמם ולא ידעתי מה לעשות. 'אולי אני יאכל משהו?' שאלתי את עצמי. לבשתי מעיל ויצאתי החוצה. עדיין ירד קצת גשם. רצתי אל החדר של המנהל, לשאול אותו איפה מקבלים אוכל. הגעתי לשם. הוא ישב על הכיסא שלו והרהר.
'שלום!' הערתי אותו מהרהוריו.
'שלום!' הוא ענה לי ושאל באדיבות: 'אתה צריך משהו?'
'איפה אני יכול לקבל אוכל?', שאלתי.
'בחדר מספר שתיים', הוא ענה לי.
'ותוך כמה זמן לדעתך נגיע לישראל?', שאלתי שוב בסקרנות.
'אני משער שתוך שבועיים'.
'טוב, תודה', אמרתי.
הלכתי לחדר מספר שתיים. קיבלתי שם כיכר לחם, ממרח תמרים ובקבוק מים וחזרתי לחדר. חנה עדיין ישנה, שמתי את האוכל והמים על השולחן ויצאתי לסיפון. הגשם כבר פסק הסתכלתי על המים כשפתאום התקרב אלי עוזי חבר שלי מהתנועה. 'מה קורה?', הוא שאל אותי. 'בסדר', עניתי לו. 'אז מה? השארת את אחותך בבית יתומים?'. מה אני יגיד לו? הרהרתי לעצמי, 'תענה', הוא הוציא אותי מהרהורי. 'ברור', עניתי לו, 'למה איפה אתה רוצה שאני ישאיר אותה?', לא סתם שאלתי. 'לך אין אחים ואחיות?', שאלתי אותו. 'לא אין לי', הוא ענה לי, 'גדלתי כילד יחיד וההורים עלו לארץ ישראל לפני שבוע והם מחכים לי בחיפה'. 'טוב', אמרתי לו, 'אז ניפגש מחר'. חזרתי לחדר כשכבר התחילו לנצנץ כוכבים בשמים. חנה חיכתה לי בחדר ושאלה אפוא הייתי. 'דיברתי עם חבר', עניתי לה. פרסתי את הלחם לפרוסות ומרחתי את הממרח. שנינו אכלנו בשתיקה. 'עוד כמה זמן נגיע לארץ ישראל', היא שאלה פתאום. 'עוד שבועיים', עניתי לה. 'זה בסדר שנשן ביחד?', שאלתי אותה. 'כן, היא ענתה לי'. סיימנו לאכול והלכנו לישון.
לאחר שבוע בבוקר אחד התעוררתי, התלבשתי והלכתי להביא אוכל. בדרך פגשתי את עוזי. דיברנו קצת והלכנו ביחד לקחת אוכל. אחרי זה חזרתי לחדר ופתאום אני רואה שחנה לא בחדר. נתקפתי בהלם. לאן היא כבר יכולה ללכת? חשבתי לעצמי והלכתי לחפש. חיפשתי חצי שעה עד שכולי הייתי מיואש. חזרתי לחדר ובדרכי חזרה חשבתי שבטח המנהל תפס אותה ויעיפו אותי מהאונייה. פתחתי את החדר וחנה קפצה עלי. 'איפה היית?'. 'איפה אני הייתי??', 'איפה את היית??'. 'סך הכול הלכתי לשירותים', היא אמרה לי. 'סך הכול', אמרתי לעצמי וחיבקתי את חנה. 'אל תצאי יותר מהחדר בלי להגיד לי', אמרתי לה. 'סליחה', היא ענתה לי, 'לא ידעתי שאתה דואג'. 'זה בסדר', עניתי לה, 'העיקר שלא מצאו אותך'. אכלנו בשקט את האוכל והלכנו לנוח.
היום האחרון הגיע. הסתכלתי אל הרי ישראל. איזה יופי חשבתי לעצמי וירדתי מהאונייה. הגעתי אל האדמה הוצאתי את חנה מהשק ונישקתי את האדמה של ארץ ישראל מתרגש עד עמקי נשמתי.
-סוף-
תודה רבה לאריאל לב על הסיפור !
[שמות הזוכים והפרס של התחרות יפורסמו בעזרת ה'
לאחר שבוע הספר]
התגובות שלכם
חסוי
י"ג סיון תשע"דדביר ברדה
י"ד סיון תשע"דאור ואוריה
י"ג סיון תשע"דלינוי שמילה
י"ג סיון תשע"דשירוש
י"ג סיון תשע"דתהילה
י"ג סיון תשע"דמ.
י"ג סיון תשע"דשירה כהן א1
י"ג סיון תשע"ד0
י"ג סיון תשע"ד-8--
י"ג סיון תשע"דאבג
י"ג סיון תשע"דדוד
י"ג סיון תשע"דתאיר כהן
י"ד סיון תשע"דיעל
י"ד סיון תשע"דיסכוש
י"ד סיון תשע"דשרה דרורי
י"ד סיון תשע"דמעין .ג.
י"ד סיון תשע"דנפתלי עז
י"ד סיון תשע"דאחינועם
י"ד סיון תשע"דאחינועם
י"ד סיון תשע"דוו
י"ד סיון תשע"דהלל טויטו
י"ד סיון תשע"דרות.ע.
י"ד סיון תשע"דמיכל
ט"ו סיון תשע"דכנה שרעבי
ט"ו סיון תשע"דחסוי
י"ב אב תשע"דחסוי
י"ב אב תשע"דמוסי
י"ד אב תשע"דשילה
ג' כסלו תשע"הנ.
ד' ניסן תש"פאריאל
כ"ז סיון תשע"דעוז וישי
ט"ו סיון תשע"דרעות ישר
ט"ו סיון תשע"דמישהי
ט"ו סיון תשע"דמענדי
ט"ו סיון תשע"דרייזי
ט"ו סיון תשע"דנועם יהודה
י"ז סיון תשע"דעפולאית
י"ז סיון תשע"דידידיה גרוסמן
י"ז סיון תשע"דמתניה
י"ז סיון תשע"דחסוי
י"ח סיון תשע"ד