סופר נולד ! מבצע חסד / לילך כוכב

תחרות 'סופר נולד'-

לקראת שבוע הספר העברי

שם הסיפור- מבצע חסד

כתבה- לילך כוכב (בת 13 מאלעד)

'אני חושבת שאלך להתנדב בבית הקשישות הקרוב, בשביל המבצע שעורכת המורה', הודיעה בחשיבות מוריה. 'את מרשה לי להצטרף אלייך? עוד אין לי אף רעיון', ביקשה רבקה. 'בוודאי!' הסכימה מוריה, 'אני אוהבת לעזור ולשמח אחרים. אם את רוצה- את מוזמנת להצטרף'. 'יש לי שכנה אחת שמאוד מתקשה בקריאה וכתיבה. אני חושבת שהמעשה הטוב שלי יהיה לעזור לה', הוסיפה תמר. 'ורות איתי כמובן', הוסיפה כלאחר יד. כולן הנהנו. זה הרי מובן מאליו שתמר ורות תעשינה יחדיו את הפעילות של המבצע. 'אני חושבת שאתחיל ללכת לערוך 'הדלקת נרות שבת' בבתי חולים בשביל נשים חולות שאינן יכולות לעשות זאת בעצמן. זה רעיון מעולה, לדעתי!' החמיאה שירה לעצמה. 'לדעתי דווקא יותר כדאי ללכת ולחלק ערכות של נרות שבת לנשים שעד היום לא הדליקו! כך גם הן זוכות במצווה, וגם אני, וחוץ מזה אני גם רוצה לנצח במבצע...' קטעה אפרת. 'איזה רעיון יפה!' התפעלה אלישבע. 'נא לא להעתיק!' היסתה אותה אפרת. 'זה רעיון שלי בלבד!'

כל בנות כיתה ו' 3 התלהבו מאוד מהמבצע היפה שמורתן אביגיל ערכה להן. מבצע: 'קרן האור שלי'.

רק אורית לא השתתפה בהמולה. שלא תחשבו שהיא היתה מהבנות השקטות הללו, שבמקום לצאת בהפסקה ולשחק חבל או גומי או כדור, כמו כולן, רק יושבות בפינת הכיתה וקוראות ספר, לא! היא דווקא היתה בין התוססות והפעלתניות שבכיתה. פשוט לא היה לה שמץ של רעיון למעשה חסד חדש ומלהיב, סוחף ומקורי... 'אני יכולה להמשיך לעשות 'ביביסיטר' לשמוליק, גליה ודניאל הקטנים, ילדיה של דורית השכנה בחינם, אך המורה מעולם לא תדע על כך...' חשבה לעצמה. 'אין שום בעיה שאמשיך לדאוג לבנות שלא מרגישות טוב לשיעורי בית, אבל זה בכלל לא מתקרב לרעיון המדהים של שירה, או של אפרת, למשל...' המשיכה להרהר. 'אני חייבת להוכיח למורה שאני טובה יותר מכולן, שהרעיון שלי, אילו היה כזה, היה מצליח לנצח את כל הרעיונות המעולים של האחרות...' אך אורית לא הצליחה בשום פנים ואופן לגרד בדל של רעיון ממוחה החלול.

עבר שבוע. כולן כבר הגו רעיונות טובים וחלק מן הבנות אף החלו לבצע את הרעיון שלהן. ואורית עדיין חושבת. בתחילה חשבה להצטרף לאחת הבנות ולבצע עימה את רעיונה של אותה הבת, אך ליבה לא איפשר לה לעשות זאת מחשש שיוודע לכולן שאין במוחה אפילו בדל רעיון קטן לרפואה...

חלפו יומיים. אורית הרגישה שכבר כדאי לה לומר למורה אביגייל שלא מצאה שום רעיון ושהיא פורשת מן התחרות, אך הבושה עיכבה אותה מלעשות את שרצתה. בינתיים היא המשיכה לחפש רעיונות מכל גורם אפשרי.

'עם הכישרונות הטובים שיש לי, ברוך ה', כבר יכולתי למצוא רעיון מזמן' טענה בפני אמה. 'אני לא מבינה איך זה לא קרה עד עכשיו'. אמא הורתה לאורית לשבת על כסא לידה. 'חמודה, יש משפט שאומר: 'כל עוד הנר דולק...' 'אפשר לתקן' קטעה אורית בחוסר סבלנות. 'גם המורה השתמשה בנושא הנרות ואמרה שכל אחת צריכה לראות את האור הפנימי שבה. את נר החסד שבתוכה, וכל זה, אבל אני לא מוצאת!' שתיקה.'ובכלל, כל האחרות כבר מצאו רעיונות מדהימים, שגם אני חשבתי עליהם, אבל לפני שאמרתי אותם אני, אמרו אותם הן, ולא רציתי לעשות את אותו הדבר. בסוף יחשבו שאני 'מעתיקנית'.'

'את לא 'מעתיקנית'' אמא התיישבה ליד אורית. 'המעשים הטובים שאת עושה תמיד, הם אלה שהופכים אותך למיוחדת, לבעלת חסד! אתמול, לדוג', נכנסה אלינו דורית כהן הביתה, כשכבר ישנת. היא ממש התרגשה מכך שכשדניאל שלה הפך את כל הסלון בזמן שקילחת את גליה את התנדבת לסדר שם והתעקשת שלא לקבל שום תמורה על העבודה הקשה. זה מעשה מיוחד במינו. לא כל בת היתה עושה כזה דבר. הרעיונות ה'בומבסטיים' של האחרות נחמדים מאוד, אבל אני חושבת שלא לכך התכוונה המורה. לדעתי היא התכוונה למעשים החשובים והקטנים של היומיום ולא להתנדבות בבתי חולים או לחלוקת נרות שבת ברחובות. המעשים הקטנים הם החשובים והם הנרות הקטנים של החיים. אם תמשיכי לעשותם, אני בטוחה שגם אם לא תזכי בפרס הגשמי של המורה, למרות שאני מקווה בשבילך שכן תזכי, את תקבלי תמורה רוחנית ענקית בשמיים, הפרס הכי טוב שאפשר לקבל!'

אורית חיבקה את אימה חזק.

***

יום סיום המבצע הגיע.

המורה נכנסה מחייכת לכיתה.

'בנות יקרות, אני שמחה לומר לכן שהיה לי קשה מאוד לבחור במנצחת. כל הרעיונות שלכן היו מדהימים מאוד, אך אני כמובן בחרתי רק במנצחת אחת. בחרתי ב...'

המורה עצרה לרגע את שטף דיבורה כדי להגביר את המתח. הבנות אכן היו במתח גדול.

'נו, המורה! תגידי כבר מי זאת! אנחנו ממש סקרניות!', ביקשה מוריה..'. המורה כחכחה בגרונה והכריזה: 'בחרתי לבסוף... ב...

אורית!!!'

'מה? למה? מה היא עשתה?', שאלה אורנית.

'תשאלי אותה' אמרה המורה. 'אורית, בואי לקבל את הפרס'.

אורית התקדמה לעבר שולחן המורה כשמילותיה של אימה מהדהדות בראשה.

אכן צדקת, אמא שלי.