'מזל טוב' 'מזל טוב' הדהדו הקריאות, אך יחד אתם נמסכו גם עצב ודאגה. אכן ניחשתם נכון, נולד בן. אבל התינוק פג והוא נולד מוקדם בשל מחלתה של אמא. מכיוון שהרופאים לא יכולים לטפל באמא כאשר היא בהריון הם נאלצו לילדו לפני הזמן. כעת הרופאים מטפלים באמא אך בשל המחלות הנמצאות במחלקה בה אמא מאושפזת בשל מחלתה ברגל היא איננה יכולה להיכנס לחדר התינוקות ולהניק.

כאשר הלכנו לבקר את אמא היא חייכה אלינו חיוך מאולץ וביקשה מאבא: 'נסה לחפש גמ'ח משאבות חלב זה יקל עלי מאוד'.

התענינו קצת בשלומה של אמא ולאחר מכן הלכנו לראות את התינוק באינקובטור. הוא היה קטנטן עד שקשה לתאר במילים כמה הוא קטן. אפילו טבעת הנישואין של אימי הייתה עליו כצמיד ענק על היד, הוא גם לא יכול היה לפקוח את עיניו, אך הוא היה מתוק. 'הוא קטן מדי בשבילי' אמרה נעה. חייכנו כולנו במבוכה.

כאשר חזרנו לחדרה של אמא הייתה המולה סביב חדרה. רופאים יצאו ונכנסו עם מכשירים, כשהם הבינו שאנו בני משפחתה, הם הסבירו לנו שמצבה הדרדר והיא התעלפה, והם מייצבים את מצבה. אך כדי לתת לה את הטיפול הטוב ביותר יאלצו להעבירה עם התינוק לבית חולים אחר.

'מה עושים לאמא?' שאלה נעה.

'צריך לעשות לאמא טיפול מורכב ולכן יעבירו אותה לבית חולים אחר שמתמחה בטיפול במחלתה' הסבירה טליה.

'נכון. אולי גם יצטרכו לנתח אותה ולכן אנחנו לא הולכים עם אמא' אמר לה מרדכי.

לאחר יומיים העבירו את אמא והתינוק לבית חולים אחר באמבולנס מיוחד עם אינקובטור.

ובאותה שעה בבית ישבנו כולנו סביב השולחן בסלון ובדקנו עיתונים וספרי טלפונים בחיפושים אחר גמ'ח משאבות חלב.

'אוף, זו עבודה מפרכת לעבור על העיתון' העירה טליה.

'קל וחומר שעל הספר טלפונים' החזיר יהודה 'תארי לך מה זה 1456 עמודים'.

'אתה לא חייב לעבור על כולם, רק ב-ג' באזור הגמ'חים ובעסקים' השבתי.

'די, תפסיקו לריב, כולנו עובדים ביחד בשמחה כדי להקל על אמא', גערה מעיין.

'מעיין צודקת' הצטרף לדעתה מרדכי.   

 לאחר זמן ארוך ומייגע - הפסקנו.

ואז הישועה הגיעה מכיוון אחר...                                                                                   

הלכתי ברחוב כשאני חושבת על אמא ולפתע צדה את עיני מודעה על גמ'ח משאבות חלב שנפתח בבנין הסמוך אלינו. כה שמחתי ורצתי לבשר לאבא אבל אז נזכרתי- אבא נסע לטפל באמא כמו תמיד. אין ארוחת צהריים ובעצם אף אחד אינו בבית ולי ולל.......א..י..ן.. מפתח! הכתה בי הידיעה.

לא ידעתי מה לעשות והרי אין לי כלום. רצתי לדלת ודפקתי בחזקה. מובן שלא ענו לי. רצתי לאותה משפחה של גמ'ח משאבות החלב ודפקתי בוכייה ומבוהלת - 'הצילו' צעקתי. אם הבית פתחה לי והכניסה אותי לביתה. כשראתה שאני בוכה הגישה לי כוס מים ונתנה לי להירגע, כאשר נרגעתי שאלה אותי: 'מה קרה ילדתי, מדוע את בוכה?'. סיפרתי לה את סיפורנו והיא התרשמה מאד ואמרה: 'לא נורא את עוד תראי הכל הסתדר על הצד הטוב ביותר'.

היא התקשרה לאבא וסיפרה לו כיצד הגעתי אליה ואמרה לו שישלח את כל הילדים אליה היום. היא תטפל בנו ותאכיל אותנו וכמובן תיתן לנו משאבת חלב לאמא.                       

'סוף סוף אכלנו היום ארוחה חמה' אמר מרדכי כשחזרנו הביתה וכולנו חייכנו בהסכמה.

כשאבא הגיע הוא לא ידע כיצד להודות לגברת ליברמן, הוא התקשר אליה והרעיף עליה תודות. אתם לעולם לא תבינו עד כמה זה עזר לו באותה שעה שלא ידענו מה לעשות עם עצמנו. גם אני אז לא הבנתי אבל אבא עד היום מספר איך זה הועיל לו.

למחרת קיבלה אמא את המשאבה ויכלה לתת לתינוק מנת חלב חמה מאמא, דבר שילד קטן זקוק לו. ואנו הלכנו עם ילדיה של גברת ליברמן לגינה וקיבלנו ארוחת ערב מצ'פרת ושווה, כזו שמזמן לא קיבלנו: פיצה!

'יש!! פיצה, פיצה' קראה נעה בהתלהבות.

'כן' נאנח מנחם 'שנאמר לא לידי מתנת בשר ודם'.

'אז מה?' הגיב יהודה 'גם אנחנו נחזיר להם טובה'.

'כן, נכון' אמרתי אני.

'מותר לנו להנות מהפיצה, מנחם - אל תהרוס לנו - גם ככה כולנו עצובים, תן לנו לשמוח מהדברים הקטנים' אמרה מעיין. 'נכון' הצטרף מרדכי לדעתה.

'אל תהרוס להם' ביקשה טליה. 'טוב, טוב' הסכים מנחם.

בערב לפני שהלכנו הביתה גב' ליברמן טמנה בידי מנחם פתק. 'מה זה?', שאלה נעה לאחר שיצאנו מביתה. 'הוא לא יודע' אמר מרדכי. 'אולי תפתח?'. 'לא' הכריז מנחם נמרצות, 'זה מיועד לאבא'. כך דחקנו את מחשבותינו עד שהגענו לביתנו. אבא כבר היה בבית וכשהוא פתח את הפתק חיוך עלה על פניו: 'ה' עוזר לנו ממש, אבי משפחת ליברמן, ד'ר אלי, הוא רופא מומחה לרפואת הרגל והוא יוכל לעזור לאמא. הוא יעשה זאת בלי תשלום וזה מאד יקל עלינו ובעז'ה כשאמא תבריא נוכל לשלם לו ולפרוע את החוב.

כבר ביום שלמחרת הגיע ד'ר אלי ליברמן לבדוק את אמא בבית החולים על מנת להבין את מצבה ולעזור לרופאים בתכנון הטיפול הטוב ביותר.

לאחר סדרת טיפולים בהנחייתו וטיפולו המסור של ד'ר ליברמן הוחלט להטיס את אמא לאמריקה שם יש מספר מומחים למחלתה שיוכלו לטפל בה טוב יותר.

במשך כל התקופה הזו, מידי יום ביומו הלכנו למשפחת ליברמן ושם אכלנו ארוחת צהרים ושחקנו קצת עד שמרדכי חזר מהישיבה ולקח אותנו לישון בבית. 'הם אנשי חסד אמיתיים' - כך אמר אבא .

ההכנות להטסתה של אמא לחו'ל העסיקו את כל בני המשפחה. ההכנות לטיסה כללו רופא שילווה אותה ואת התינוק, ארגון מקום אירוח לאבא ודאגה לילדים שנשארים בבית. כצפוי, גב' ליברמן דאגה לבנות מתנדבות שיגיעו אלינו כל יום אחה'צ כדי לטפל בנו והיא אף ארגנה סבב בין השכנות שיבשלו לנו ארוחות חמות.

ביום הטיסה נפרדנו בחשש מאבא שטס עם אמא והתינוק, אך לפחות אבא ידע שאנחנו מסודרים- משפחת ליברמן דואגת לנו.                                                         

באמריקה עברה אמא ניתוח ואבא התקשר לעדכן שהניתוח הסתבך ומצבה אינו טוב. כאשר שמע זאת ד'ר אלי ליברמן בישראל הוא מיהר לשדה התעופה על מנת לטוס בטיסה הראשונה שיוצאת לארה'ב. כשהגיע לביה'ח הוא הצליח לאבחן את בעיתה של אמא והדריך את הרופאים כיצד להמשיך ולטפל בה עד שמצבה התייצב.

לאחר כשבועיים, הגיע הטלפון המיוחל. 'אמא הבריאה היא בדרכה לישראל' קרא יהודה.

'ישששששששש' קראנו כולנו.

'בואו נעשה לאמא ואבא הפתעה ונשלח את מרדכי לחכות לה בשדה התעופה, ובבית יחכו כל שאר בני המשפחה ונארגן את הבית' אמרתי. 'כן, כן' צהלו הילדים.

וכך עשינו. זה היה נהדר, אבא ואמא ממש התרגשו לראות את מרדכי בשדה התעופה ומיהרו לחזור הביתה. כאשר הם הגיעו הביתה ההתרגשות היתה רבה. כולם ברכו 'שהחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה' ובכו משמחה. הזמנו את משפחת ליברמן והודינו להם מכל הלב. בני המשפחה המורחבת הגיעו בהפתעה ובאמתחתם אוכל כיד המלך. מסיבת ההודיה הלא מתוכננת הייתה מוצלחת מאד ואבא נשא שם דבר תורה אף על פי שלא היה מוכן מראש.

לאחר כחודש נערכה הברית של אחי הקטן שהיה כבר בן 5 חודשים אך היה פיצפון כבן שבוע.

'מזל טוב', 'איזה נס עצום', אמרו כל הקרובים שהגיעו לברית והודו למשפחת ליברמן שכמובן הייתה שם.

'ויקרא שמו בישראל מתניה שמואל בן צבי הכהן ברגמן', הכריז המוהל.

בסעודת המצווה נשא אבא דבר תורה על שמו של מתניה ובקצרה אני אסביר:

'מתניה: כי קיבלנו אותו ואת אמא מתנה מ-ה' מתן- י'ה. ושמואל: על שם סבא שלי.                    

'מזל טוב', אמרה לי נעה. 'איזה שם יפה' אמרנו כולנו!      

היום כאשר מתניה שמואל בן 3 ואני בת 12 אנו מכניסים ספר תורה כהודאה ל-ה' על הנס. 'ב'ה הכל כבר מאחורינו' אמרה מעיין. 'נכון' הסכמנו במקהלה.                       

רק היום אני מבינה איזה חסד עצום משפחת ליברמן עשו עמנו.