'רוצה לבוא אלי?', שאלה רבקה את רחלי. 'כן בטח', ענתה רחלי.
'מתי את רוצה שאני יבוא אליך?'.
'מתי נח לך? רוצה יום שלישי הקרוב?'.
'אני ישאל את אמא שלי ואני יתקשר אליך'.
'טוב בסדר, להתראות'.
רחלי הלכה לביתה וחשבה 'האם אמא תרשה לי ללכת לרבקה, הלוואי שאמא תרשה אני כל כך רוצה ללכת אליה'.
'אמא את מרשה לי ללכת לרבקה ביום שלישי בבקשה?'
'ניראה לי שכן, רק צריך לשאול את אבא אם הוא גם מרשה'.

רחלי התיישבה לאכל ארוחת צהריים, כשסיימה פנתה להכין את שעורי הבית ואז הלכה לשאול את אביה אם הוא גם מרשה לה ללכת לרבקה. אבא הרשה ורחלי הלכה להתקשר לרבקה להודיע לה שהוריה מרשים.
'רבקה, אני יכולה ללכת אליך ביום שלישי איזה כיף!'.
'יופי', אמרה רבקה, 'ביום שלישי...'
יום שלישי הגיע. רחלי קמה מאושרת, התארגנה מהר לבית הספר ויצאה מהבית עם חיוך גדול.
כשנגמרו הלימודים סוף סוף רבקה ורחלי נתנו יד ביד והלכו לביתה של רבקה. 'שלום וברכה', אמרה שירה אמא של רבקה, 'בואו תאכלו ארוחת צהריים'. הן התיישבו לאכל וכשסיימו הלכו לחדרה של רבקה. 'רחלי את יודעת? אני עוברת השנה בית ספר', אמרה רבקה כשהתיישבו על מיטתה. 'מה??????', פרצה קריאת תדהמה מפיה של רחלי.
'כן, לא כל כך טוב לי פה בבית הספר אז אני עוברת ל'קול שמחה', שמעתי שזה מקום טוב וגם אני אוהבת את בית ספר הזה, הלכתי לראות אותו'. 'ומי תהיה חברתי הטובה ביותר?', שאלה רחלי.
'יש עוד מלא בנות חמודות בכיתה, את גם חברה של שרי את אוהבת לשחק איתה'. 'נכון, אבל את ממש חמודה יותר מכולן'.
'טוב בואי ננצל את הזמן יחד, בואי נצא קצת לגינה של הבית שלי נשב בדשא'.
רבקה ורחלי ישבו בדשא דיברו ושיחקו יחד עד ארוחת הערב.
כאשר שבה רחלי לביתה חשבה על מתנת פרידה נחמדה שרבקה תאהב. אולי היא תביא לה כרית נחמדה עם התמונה שלהן יחד או אולי ספר תהלים? כן, ספר תהלים זה רעיון טוב .
רחלי  קנתה ספר תהלים יפה מאד, עטפה יפה וכתבה לרבקה מכתב מקושט.
גם רבקה חשבה איזו מתנה אפשר להביא לרחלי, רבקה נזכרה שרחלי מאד נמשכת למוזיקה ובמיוחד לחליל.
היא הלכה וקנתה חליל עם נרתיק יפה וישבה לכתוב ברכה קטנה ומקושטת.
יום עבר, עברו יומיים, עברו שלושה ועוד כמה ימי לימודים.  

היום האחרון של הלימודים הגיע. ממש בסיום אותו יום בבית הספר רבקה ורחלי הביאו אחת לשנייה את המתנה והן נפרדו עם הבטחה לשמור על קשר כל הזמן.