סיפור בהמשכים / הודיה כהן
מי אני ומה שמי? / הודיה כהן
לחזרה לפרק העשירי של הסיפור לחצו כאן!
פרק 11
החפץ שהיה מונח על שידתי היה....כן ניחשתן נכון – התמונה.
היא הייתה מודבקת בעזרת המון חתיכות סלוטפ. והרבה סבלנות...
התבוננתי בתמונה מנסה להבין מי החמודה שעשתה זאת אך רעש הבנות לא איפשר לי. מלא בנות הסתובבו בחדר, הסתרקו, התלבשו והתארגנו. רק אני ישבתי על המיטה עם פיג'מה.
'בוקר טוב ישנונה!' קראה לי האחת.
קמתי בצעדים איטיים וניגשתי לארון לבחור לי בגד ללבוש.
'אין לי הרבה בגדים', חשבתי. 'אלה הבגדים שהאריה בטח קנה לי... 2 חולצות 2 חצאיות ושמלה. זה לא יחזיק מעמד הרבה זמן...'
כמה בנות חלפו על פניי ושלחו 'בוקר טוב' אדיב.
התלבשתי והתארגנתי מהר ולאחר רגע צלצל פעמון חדר האוכל (זה סימן שמתחילה ארוחת הבוקר)
יצאנו מהחדר לכיוון חדר האוכל.
החדר היה מלא בגבינות, סלטים ואפילו טוסטים. כל אחד קיבל מגש לשים בו כאוות נפשו, אך לי לא היה תיאבון אז לקחתי רק קורנפלקס עם חלב והתיישבתי על יד השולחן. 'זה כל מה שאת אוכלת?', צחקה אחת שבמגשה הרבה סוגי גבינות לחם וכוס חלב. 'זה ממש לא מצחיק', אמרה השניה. 'נסיה, אני רואה שאת לא אוכלת כלום! מאז שבאת בקושי אכלת משהו...זה גרוע! ואת יודעת שכל מי שיוצא מהחדר הזה יש מצלמה בדלת שמצלמת אותו, ואפשר לראות מה הוא אכל וכמה פעמים הוא נעדר ו- '
'ומי שמצבו לא טוב – ישר לחדר האחות. ככה זה פה...דאגנים. אבל טובים...!!' קראה חברתה בשמחה.
'יואוו בתאל מה את קוטעת? מעצבנת...' סיננה האחת. (שלאחר מכן הסתבר ששמה נטלי)
הבטתי בהם במשך דקה. 'לא אכפת לי', משכתי כתפיי ויצאתי מהחדר.
כשהגעתי לחדרי ישבו שם על הרצפה 2 בנות. (טליה ונועה) 'מה... לא הלכתן לחדר האוכל?', שאלתי מופתעת.
'לא', השיבה טליה.
'למה?' שאלתי.
'השמנת יתר' ליגלגה נועה. 'שלחו אתנו לאחות והיא אמרה שאכלנו יותר מדי וזה לא טוב לגוף שלנו ולכן ארוחה אחת נצטרף לפספס. מה נראה להם?!' התעצבנה טליה.
התיישבתי לידן. קול נשמע ברמקול: 'נסיה, נסיה, את מתבקשת לבוא לחדר האחות!'. 'הלך עלייך...' קראה טליה.
יצאתי לאט מהחדר חושבת מה יהא עליי.
חיפשתי את חדר האחות ולבסוף מצאתי. על דלת חדרה היה כתוב:
אוריה אחות מוסמכת
ניכנסתי לאט, מפוחדת.
'הו, חיכיתי לך. בואי, אין לך מה לפחד. אני רואה שהחסרת פעמיים מחדר האוכל, וכשלא – בקושי אכלת. אבל זה לא משנה עכשיו כי כל ילד חדש שמגיע לבית היתומים, אנו צריכים לבדוק את מצבו. זאת אומרת, גובה ומשקל.' אמרה
היא ביקשה ממני שאוריד את נעליי. הורדתי.
את בת...אהה מזל טוב! מחר את בת 7!' קראה.
'באמת?!', הופתעתי. 'איך שכחתי...'
'אוקיי, היצמדי לקיר', ציוותה. נצמדתי. '1.27 אוקיי. תעלי על המשקלון.'
עליתי. '16.5?!', התפלאה. היא רשמה את הנתונים ואמרה: 'את יכולה לחזור לחדרך, עוד שעתיים אקרא לך שוב.
חזרתי בריצה לחדר. היו שם כבר המון בנות, אך נועה וטליה המשיכו לשחק.
'ספרי, ספרי!' התחננו. התיישבתי לידן וסיפרתי להן הכל.
'16.5?! את לא נורמלית... אני בגובה 1.28 ואני שוקלת 25', אמרה טליה.
'ואני שוקלת 27 ואני 1.30', אמרה נועה.
משכתי כתפיי והחלטתי לשנות נושא:
'היי, אתן יודעות, מחר יש לי יומולדת!' קראתי בשמחה. הבנות צהלו בשמחה ורצו להביא צבעים ודפים והחלו להכין שלטי יומולדת. אט אט התווספו בנות למלאכה וכמה מהן אפילו רצו לטבח לבקש שיכין עוגה למחר. כשהגיע הערב קראה אליי האחות ברמקול.
כשנכנסתי לחדרה פניה לא בישרו טובות. 'יש בעיה...' חשבתי.
למעבר לפרק 12 של הסיפור לחצו כאן!
התגובות שלכם
ממממ
ח' שבט תשע"החני
ח' שבט תשע"האסתי
ח' שבט תשע"הנועווווש!
ח' שבט תשע"ההודיה כהןןן
ט' שבט תשע"הנועוווש!!!
י"ג שבט תשע"ההודיה כהןןן
ט"ו שבט תשע"הנעווווש!!
י"ד שבט תשע"ההודיה כהןןן
י"ז שבט תשע"ההודיה כהןןן
י"א שבט תשע"האפרת
ח' שבט תשע"ההודה כהןןן
ט' שבט תשע"האפרת
ט"ו שבט תשע"ההודיה כהןןן
כ' שבט תשע"הסודי
ח' שבט תשע"הפרי
ח' שבט תשע"הצופיה
ח' שבט תשע"השילת
ח' שבט תשע"ההודיה כהןןן
ט' שבט תשע"הילדה אחת
ח' שבט תשע"ההודיה כהןןןן
ח' שבט תשע"האוריהההההה
ט' שבט תשע"האלמונית חמודה:)
י' שבט תשע"הלמה צריך לדעת???.
י"ג שבט תשע"הברכי
י"ג שבט תשע"ההודיה כהןןן
י"ד שבט תשע"הברכי
י"ז שבט תשע"ההודיה כהןןן
כ"ב שבט תשע"האוריה לביא
י"ג שבט תשע"ההודיה כהןןן
י"ג שבט תשע"הרעות (תותי)
י"ג שבט תשע"ההודיה כהןןן
ט"ז שבט תשע"הבתיוש
י"ט שבט תשע"הרעות (תותי)
י"ג שבט תשע"הרותם
י"ד שבט תשע"המירי
י"ד שבט תשע"השילת
ט"ו שבט תשע"ההודיה כהןןן
י"ט שבט תשע"הטל שירה
ט"ו שבט תשע"ההדסה
י"ט אדר תשע"חישי1
י' שבט תשע"התמרוש
י"ב שבט תשע"הטלי
י"ב שבט תשע"החדוה!
י"ב שבט תשע"החני
י"ב שבט תשע"ה