חכמולוגי
קוראים כותבים

מעבדות לחירות / מאת הלל רוזנהיים

  

 

מעבדות לחירות / מאת הלל רוזנהיים

  

 

יום שישי כ-21 ימים לפני פסח:
 
'נו כבר רמי עזוב את הטאבלט ובו לעזור יום שישי היום!' אמרה לי אמא בפעם המי יודע מה באותו היום, ובטח שמאז שקיבלתי את הטאבלט. גם אחותי הגדולה התלוננה על אותו טאבלט סורר, 'מאז שהוא קיבל את הטאבלט הוא לא מחובר למציאות', היא רוטנת לאמא כל פעם מחדש, אבל אני לא יכול להפרד לרגע מהטאבלט המענין הזה.
 
כדי שתבינו מה זה הטאבלט הזה ומאיפה הוא הגיע אספר את הסיפור שלי:  
אני אחד שמאד אוהב ספרים.
יום אחד שמעתי שנערכת בספריה תחרות קריאת ספרים, למשך כל הקיץ.
בקיץ 'חרשתי' ספרים, ואחרי חופשת הקיץ התברר לי שזכיתי במקום הראשון וקבלתי טאבלט!
אמא קצת צחקה על זה שגורמים לי לקרוא פחות ספרים, והיא לא ידעה כמה היא צדקה.
מאז כמעט ולא קראתי אף ספר, ומה שכן כל היום הייתי בטאבלט. באמת שניסיתי להפסיק אבל לא הצלחתי.
 
 
יום רביעי כשבוע לפני פסח:
 
היום למדנו בתלמוד תורה שלנו דברים חדשים על פסח, כמו למשל: 'יש בימינו כאלה שמשועבדים, למי? לעצמם!' 'ואיך הם יוצאים מזה?' שאלו כמה ילדים. 'כדי לצאת מהעבדות צריך לעשות את מה שבשבילך זה בן חורין', ענה הרב שלנו. רק שמעתי את זה וידעתי מיד איך אצליח להשתחרר מהטאבלט.
כן, נחשתם נכון.
חזרתי לספרים, להקשבה לאחרים, ולעזרה.
  
 
 
יום שישי שלפני שבת חול המועד פסח- שביעי של פסח:
 
'כל הכבוד רמי', אמרה לי אמא, 'בזמן האחרון עשית את הטאבלט לדבר האחרון שמעניין אותך, וחזרת לעשות דברים שאתה כל כך אוהב'...
ואני זרחתי מאושר וידעתי: זהו זה, עכשיו אני בן חורין אמיתי!
  

 

 

(נכתב במסגרת משימה מיוחדת לפסח-

לפרטים על המשימה לחצו כאן!)

 

התגובות שלכם