חכמולוגי
קוראים כותבים

סיפור בהמשכים / אסתי רמתי

 

 

 

האביר במסכה השחורה / אסתי רמתי

 

  

 לחזרה לפרק הקודם של הסיפור לחצו כאן!

 

 

פרק טו

  

בפרק הקודם - טל יוני ויוחנן מסתתרים בחדר קטן במרומי החומה, ומתבוננים בקרב בין הצלבנים ליהודים. נראה שהיהודים מנצחים, אך אז צלבן אחד מטפס על החומה ממש בקרבתם, ולילדים אין נשק.

 

ישבנו שלושתנו על הרצפה, מתוחים ומפוחדים. 'תגיד לי יוני, אין לך איזה אולר או משהו?' לחשתי. 'לא, ממתי אני מסתובב עם אולרים?' הוא לחש חזרה. 'לא יודעת, בסיפורים תמיד יש לבנים אולר בכיס. ' מלמלתי.

'הדבר היחיד שיש לי בכיס זה הנייד שלי. ולא ממש נראה לי שנוכל לצלצל הביתה לאלף שנים קדימה…' לחש יוני.

'חכה! יש לי רעיון!' התרגשתי בשקט. גם לי היה טלפון נייד...לחשתי ליוני את הרעיון שלי, ויחד תכננו מה נעשה. בינתיים, יוחנן הביט בתמיהה. 'מה זה, אבנים יקרות?' הוא לחש למראה המלבנים השחורים והמבריקים שהחזקנו ביד. 'יש בהם כוחות קסם?'

'לא בדיוק…' חייכתי, והמשכתי לחפש את מה שרציתי. 'אתה יודע מה, יוחנן? גם אתה יכול לעזור. בוא, תכסה את הראש שלך בסוודר שלי...יופי, בדיוק ככה... 'כבר שמענו את חריקות הסולם שהוצב ממש מתחת לחלון שלנו, וגם את פסיעות רגליו של הצלבן שטיפס עליו. ברגע שקצה הקסדה שלו נראה מבעד לפתח הצר, העמדנו מול החלון את יוחנן, שנראה קצת כמו רוח רפאים עם הסוודר השחור על ראשו, ועם סימון מוסכם, יוני ואני לחצנו על 'הפעל'. מהמכשירים הניידים שלנו בקע בקול מחריש אזניים השיר החסידי הכי רועש שהצלחתי לחשוב עליו: 'לכל זמן, לכל זמן ועת…' הספקנו לראות את פניו המבוהלות של הצלבן שהציץ מבעד לקסדה, ואז הוא מעד, ונפל למטה בקול רעש גדול…

'יש! הפלנו אותו!' קפצתי. 'מי צריך אבנים ושמן רותח כשיש שיר חסידי מבהיל?'

'כן, מסכן...איך הוא נבהל!' צחק יוני, ורק אז שמנו לב שגם יוחנן די נבהל. את שתי הדקות הבאות בילינו בניסיון להסביר לו מה זה טלפון נייד, לא לגמרי בהצלחה. טוב, מה אתם רוצים? הוא אפילו לא שמע על חשמל...

  

 

  למעבר לפרק הבא של הסיפור לחצו כאן

 

התגובות שלכם

  • מ
    י"ד אייר תשע"ה
    פשוט יפה ו100 מם!!!!!!!!!.....
  • אוהבת את הסיפור
    י"ד אייר תשע"ה
    אני ממש אוהבת את הסיפור:) כמה פרקים עוד יש?