חכמולוגי
קוראים כותבים

למה החמיצה הגבינה / אביב שטרית

  

 

למה החמיצה הגבינה

 

כתבה- אביב שטרית

   

  

'תלמידים יקרים' נכנסה לכיתה המורה בחיוכה הקבוע, 'לאחר התפילה אספר לכם סיפור מעניין במיוחד, ואתם עוד תודו שהוא באמת כזה מרתק!' התלמידים הסתכלו על המורה בשעמום. גם אני. בדרך כלל, חוץ מבשיעור מוזיקה, התלמידים בכלל לא מתעניינים בחומר הנלמד וסתם חולמים. החומר בכלל לא מעניין. המורים רוצים שנלמד? שיביאו חומר לימודי מעניין!  

                             

סיימנו את התפילה. המורה אמרה לנו לא להוציא שום ציוד, רק להקשיב. הסתכלנו על המורה בהתעניינות ובצפייה. הפעם השתכנעו התלמידים, להקשיב בגלל יחסה הנחמד. גם אני השתכנעתי לשמוע. המורה המשיכה, 'תלמידים, רציתי לספר לכם על מקרה מוזר שקרא לפני מאות שנים בדרום דקוטה, שתדעו שזה סיפור ממש לא נעים'. חשבתי לעצמי שהמורה עומדת לספר עוד סיפור משעמם ממיטב סיפורי אלף לילה ולילה שלה. אך להפתעתי טעיתי.

וכך המשיכה וסיפרה המורה, 'הכל התחיל לפני יותר ממאה שנה. איש אחד, צ'וקילולו שמו, היה עובד בבית חרושת לגבינה. צ'וקילולו היה עובד במסירות יומם וליל, שומר על הגבינות, מסדר אותן ומה לא. יום אחד התבקש צ'וקילולו להכין את הגבינה הכי מעולה, הכי טעימה והכי גדולה בשביל האדם הכי מכובד בממלכה, שהוא, כמובן, הקיסר. לקיסר נולדה בת, והוא רצה לעשות מסיבה גדולה לכבוד ביתו, הנסיכה החדשה. צ'וקילולו היה נרגש כל כך. הוא לא האמין שמבקשים מעובד פשוט כמוהו, דבר גדול שכזה! הרי יש את המנהל של בית החרושת, שמתמחה יותר ממנו בגבינות; וכמובן שיש עובדים יותר טובים ממנו, שמכינים את הגבינות הכי טעימות בממלכה. בשמחה ובחשק רב, החל צ'וקילולו  במלאכה: הוא הכין את הגבינה, הוסיף לה שמן, תבלינים ועוד כל מיני תענוגים. אך דעו נא, תלמידים, שצ'וקילולו לא הסתפק ביום אחד כדי להכין את הגבינה הגדולה' המורה הסתכלה במבט רב חשיבות על התלמידים המרותקים, 'מלאכת הכנת הגבינה נמשכה כ-40 יום, במהלכם לא ישן צ'וקילולו אפילו פעם אחת. טוב, חוץ מביום האחרון.

 

באותו יום הודיע הקיסר לצ'וקילולו שהוא צריך את הגבינה ליום המחרת. העובד העייף שמח עד השמיים. 'הקיסר עומד להיות גאה בי כל כך!' , הוא חשב.  צ'וקילולו הסתכל על הגבינה שהכין בסיפוק רב, אך גם בעייפות. הוא אמר לעצמו: 'אני עייף, לא ישנתי 40 יום. לא תזיק לי שינה קצרה.' כך אמר, ועשה. הלך ונשכב על ספסל שניצב בחדר ונרדם. צ'וקילולו ישן, שינה כה עמוקה וטובה, עד שלא הצליח לקום. כאשר התעורר, גילה שכבר הגיע הבוקר. הוא נבהל כל כך. רץ במהירות אל הגבינה שנשארה חשופה לשמש, וגילה.. שכולה החמיצה..' . 

 

 'אוי לא, המורה!' קרא דניאל, 'מה הוא עשה? ומה הקיסר אמר על זה?' המורה הביטה בדניאל ואמרה, 'תשמע ותבין הכל' וחזרה לסיפור:

'צ'וקילולו הבין שהוא בצרות. 'יש לי רעיון' חשב, 'אולי אין לי זמן להכין את הגבינה, אבל אני יכול עדיין להביא את הגבינה כמו שהיא והקיסר לא ירגיש בה שהיא מקולקלת' אמר ובטיפשותו הלך אל הארמון והגיש לקיסר את הגבינה שכולם ציפו ויחלו לה. בעוד רגע תהיה להם גם הפתעה.. 'משרת!' קרא הקיסר למשרתו, 'חתוך בבקשה את הגבינה הגדולה הזו לאלף חתיכות, והגש לכל הנוכחים!' חתך המשרת את הגבינה והגיש לסועדים. טעמו כולם את הגבינה: הקיסר, אשתו וילדיו; השרים החשובים, הנוכחים המכובדים והמשפחה המלכותית. ואז צעקו כולם באותה הרגע: 'אוי ואבוי, זה פשוט נורא!', 'מי הכין את הזוועה?!' , 'אני הולך להקיא!' ועוד ועוד צווחות. וצ'וקילולו , עמד מבויש, רצה לקבור את עצמו. הקיסר הסתכל עליו במבט רותח מזעם ושאל,  'מה זה היה אמור להיות?!', 'אני נתתי לך 40 יום, וזה מה שאתה מביא לי בסוף- גבינה מקולקלת? תתבייש!'.

צ'וקילולו ניסה להסביר, 'ברשותך, אדוני הקיסר, אני מבקש להסביר. נרדמתי בעת עבודתי, והפקרתי את הגבינה ליום שלם ללא השגחה. אני מאוד מתנצל, אדוני, זה לא יחזור.' הקיסר הסתכל על צ'וקילולו במבט בוחן. 'ברור שזה לא יחזור' אמר, 'מהיום, כל הממלכה תדע, כי נוסף חוק חדש: 'אין להירדם בעת עבודה בבית החרושת לגבינה!' ואתה, צ'וקילולו' פנה הקיסר אל צ'וקילולו הנכלם, 'שלא תחשוב שאתה תצא מזה בקלות שכזו. אתה תשלח לבית הסוהר, וכך תלמד את הלקח!' ועוד הוסיף, 'אוי ואבוי אם אגלה שעוד עובד נרדם במהלך עבודתו בבית החרושת!'  

 

ומאותו היום, אסור בדרום דקוטה להירדם בבית חרושת לגבינה, והכל אודות לגבינה אחת נחמדה שהחמיצה והתקלקלה.'    

 

 

 הסיפור נכתב במסגרת משימת כתיבה  
  של חג השבועות ה'תשע'ה!  
לפרטים על המשימה לחצו כאן!

 

 

 

התגובות שלכם

  • ציפי .ג.
    י"ז סיון תשע"ה
    יישר כוח לנכדתי אביב שטרית, הסיפור פשוט מדהים ומרתק.