סיפור בהמשכים / אסתי רמתי

האביר במסכה השחורה / אסתי רמתי

לחזרה לפרק הקודם של הסיפור לחצו כאן!

פרק כב

בפרק הקודם: תושבי חיפה לא מאמינים למורה להיסטוריה שמספר להם שהצלבנים עומדים להביס אותם. הוא מנסה להוכיח להם בעזרת פנס שהוא בא מהעתיד, אך הפנס לא פועל…

היתה שעת לילה מאוחרת. יצאנו בשקט מהבית של יוחנן:, האביר, המורה, ויוחנן ואביו. כולם כולל כולם סחבו תיקים כבדים על הגב (אף אחד אפילו לא חשב לוותר לי בגלל שאני בת…) וצעדנו בדממה ברחובות השוממים.

'אני מקווה שלפחות חלק מהאנשים השתכנעו, למרות הפנס…' אמר המורה בדאגה. 'היו כמה אנשים שנשארו בסוף ודברו איתי, אולי בכל זאת הצלחתי להעביר להם את המסר, אני לא יודע …' אך לא היה נראה שמישהו מלבדנו נמצא ברחוב. קבענו בחצות הלילה ליד הפרצה בחומה המזרחית, וכבר היה כמעט חצות.

'זה ממש מבאס!' אמרתי ליוני ויוחנן. 'חזרנו כל הדרך לעתיד, בררנו מה עומד לקרות, סחבנו את המורה להיסטוריה איתנו - ובשביל מה? אף אחד לא מאמין לנו! רק אתה ואבא שלך איתנו!'

'ואם רק אנחנו ננצל, זה לא מספיק לך?' שאל יוחנן, מעט נעלב.

'טוב, ברור שחשוב לי שתנצלו' התנצלתי 'אבל העיר מלאה אנשים - מה, כולם יישארו פה וייהרגו? זה נורא ואיום!'

'האמת היא שגם אני ניסיתי לשכנע קצת פה ושם…' אמר יוני. 'ניגשתי דווקא לילדים. הם פחות נלחצים מהעובדה שמישהו מגיע מהעתיד. השאלה היא אם הם הצליחו לשכנע את ההורים שלהם…'

הגענו לחומה, עדיין לבדנו. 'אם אני זוכר נכון, הפירצה מוסתרת מאחורי שיח גדול.' אמר אבא של יוחנן. הוא נכנס מאחורי שיח, ויצא ממנו, כולו מלא עלים. 'לא, זה לא כאן…בואו תעזרו לי, טוב? אם לא נמצא את הפירצה, יהיה קשה מאוד לברוח מכאן.' התגייסנו למשימה, עד שיוחנן קרא בשקט 'מצאתי!'. הצטרפנו אליו, וראינו פתח קטן שהיה מוסתר היטב. 'יוצאים?' שאלתי. 'אולי נחכה קצת?'

הנחנו את התיקים בצד וחיכינו. וחיכינו. וחיכינו עוד קצת. אף אחד לא הגיע.

'טוב, אין ברירה…' נאנח אבא של יוחנן. 'אי אפשר לחכות כל הלילה!' אחד אחד נכנסנו דרך הפתח, ואז שמענו פסיעות רגליים וצעקות. 'מישהו רודף אחרינו!' חשבתי.

למעבר לפרק הבא של הסיפור לחצו כאן!