סיפור- זו לא בושה לפחד ממים
זו לא בושה לפחד ממים
בבריכה שבקיבוץ 'בארות יוסף' נפתחה עונת הרחצה. במים התכולים הייתה המולה קיצית רטובה ועליזה – צחוק, צעקות ומדי פעם 'ספלאש' של מישהו שקופץ למים.
רק אלדד ישב על כסא נוח ליד המציל. לבוש חולצה ומכנסיים קצרים, תחבושת גדולה
על קרסולו, הוא התבונן בקנאה בילדים הנהנים מולו. האמת היא שבדרך כלל הוא הצליח להימנע מללכת לבריכה – אך הפעם לא הייתה לו ברירה. דודיו הקיבוצניקים שאירחו אותו לא ידעו על הבעיה שלו. כשהדודה נסעה לסידורים וכל שאר בני המשפחה הלכו לבריכה היה להם ברור שאי אפשר להשאיר את האורח לבד בבית. איזה מזל שהוא גילה את התחבושת הזאת בתיק שלו! 'תאונה' מבוימת קטנה היוותה תרוץ מצוין, ובני הדודים הביטו ברחמים על אלדד המסכן שלא יוכל להיכנס למים...
לפתע כדור אדום נזרק החוצה מתוך הבריכה והתגלגל לא הרחק מאלדד. 'הי, ילד!' צעק אליו נער ג'ינג'י מתוך המים , 'אתה יכול להחזיר לנו את הכדור?'
אלדד קם ממקומו, רץ בקלילות לעבר הכדור והשליך אותו לנער. המציל התבונן בו וברגלו החבושה חליפות וחייך לעצמו חיוך קטן.
'מה קרה לרגל, ילד? נקע?' הוא התעניין לאחר שאלדד התיישב במקומו.
'אהממ...' הנהן אלדד בחוסר נעימות.
'לא נעים' אמר המציל בהשתתפות כנה 'ממש משעמם סתם לשבת כאן ולהפסיד את כל הכיף. רוצה שאני אעביר לך את הזמן עם איזה סיפור? האמת היא שגם לי די משעמם כאן, למרות שאני בעבודה.'
אלדד חייך. 'למה לא?'
'פעם' התחיל לספר המציל תוך שהוא מתבונן בעיון בילדים שבבריכה 'פעם, לפני הרבה שנים, הכרתי ילד. הוא היה ילד בוגר ונבון, וגם אמיץ למדי – אבל מדבר אחד הוא פחד נורא...ממים. הוא כבר היה ממש גדול, בן אחת עשרה או אפילו שתים-עשרה, אבל הוא עדיין לא ידע לשחות. ' המציל הסתכל על אלדד, אך אלדד שתק. 'טוב, כל אחד פוחד ממשהו' הוא אמר לבסוף.
'נכון מאוד' הנהן המציל 'זאת לא בושה. אבל אם היית יודע את הסיבות לפחד של הילד הזה, היית צוחק. קודם כל, הוא לא ידע שגוף האדם צף על-פני המים. הוא חשב שאם הוא יפסיק לרגע אחד לשחות הוא ישר יצלול לתחתית הבריכה ויטבע...'
אלדד דווקא לא צחק בכלל. 'מה, וזה לא נכון?' הוא חשב לעצמו, אך למציל לא אמר דבר. רק עיניו בקשו שהוא ימשיך בספור.
'טוב, זה לא נכון כמובן' הסביר המציל 'אם תשכב על הגב ותפרוש את הידיים לצדדים מיד תראה שאני צודק. אבל מאיפה הוא היה אמור לדעת את זה? מסכן, הוא פחד פחד מוות להיכנס למים. ההורים שלחו אותו לקורס שחייה, וכל עוד היו עליו מצופים הוא דווקא למד והתקדם יפה – אבל ברגע שהורידו אותם, הוא אמר שיש לו כאב בטן וישב בצד. ומאז הוא השתדל לא הגיע לבריכות.'
'לא ייאומן' חשב אלדד 'המציל הזה מכיר אותי מאיזשהו מקום?' אך למציל הוא רק אמר – 'נו, ומה קרה בסוף?'
'יום אחד הוא פגש מציל' אמר המציל 'מציל נחמד וידידותי שהסביר לו שהוא טועה. הוא גם לימד אותו לשחות בצורה חדשה: הכניס אותו למים העמוקים ליד הפינה ומשך אותו בעזרת מקל לעבר הקיר שממול. כל יום הוא הגדיל את המרחק עד שהילד קבל בטחון והשתמש בידע שהוא קבל בקורס שלמד. היום הוא כבר יודע לשחות מצוין.'
אלדד שמע את הסוף הטוב של הספור חש לפתע תקווה גדולה. 'תגיד לי' הוא פנה פתאום למציל 'אולי המציל הנחמד הזה היית אתה?'
'לא' חייך המציל 'אני הייתי הילד...'
התגובות שלכם
בלה בלה
כ"ח חשון תשפ"באביה רוב
כ"ח חשון תשפ"בנעמה כהן
ח' שבט תשפ"בשלומיתוש מקצרין
ה' תמוז תשע"האביגיל ברד
ה' תמוז תשע"החנה בלה
ה' תמוז תשע"האיתמר
ה' תמוז תשע"החיים
ה' תמוז תשע"האושרי
ו' תמוז תשע"הללי
ו' תמוז תשע"ה