חכמולוגי
קוראים כותבים

סיפור בהמשכים / אסתי רמתי

 

 

 

האביר במסכה השחורה / אסתי רמתי

 

  

 לחזרה לפרק הקודם של הסיפור לחצו כאן!

 

 

פרק כד

 

  

בפרקים הקודמים: הילדים וחבורה מיהודי חיפה בורחים בלילה מהעיר לתוך היערות שסביב. פתאום הם רואים לפניהם אור של לפידים.

 

עמדנו בדממה, ובינינו, די שקשקתי. מי כבר יכול להסתובב ביער בשעות כאלה אם לא הצלבנים שמכתרים את העיר? 'חייבים לחשוב מהר על משהו, לפני שהם ימצאו אותנו!' לחש המורה לאביר.

'צריך להתחבא' לחש חזרה האביר 'יש לך רעיון איפה?'

היה שקט בזמן שהמורה חשב. 'במפות היתה מערה לא הרחק מכאן' הוא לחש 'אני מקווה שבתקופה שלכם היא כבר היתה קיימת ולא נוצרה יותר מאוחר…'

מאחור, בטור, שמעתי ילד קטן פורץ בבכי, ואת אמא שלו מנסה להשתיק אותו.

'אין ברירה' לחש אבא של יוחנן 'אם נחכה כאן, ברגע שהם יתקרבו מספיק, הקולות של הקטנים יסגירו אותנו. בוא תראה לנו איפה המערה.'

בתשובה, המורה פתח את המעיל שלו.

'מה הוא חושב שהוא עושה…?' לחשתי ליוני. 'עכשיו הוא נזכר שחם לו?'

כתשובה זכיתי ב- 'ששש….' הגון מאחי. בינתיים ראיתי שהמורה מוציא מפה, ומאיר עליה כשהיא מוסתרת בתוך המעיל הפתוח. אה. המורה כיבה את הפנס כמעט מיד, ולחש לאבא של יוחנן: 'ימינה! תעבירו את המסר מאחד לשני לאורך הטור!'

'ימינה' 'ימינה' שמעתי את הלחישות עוברות, ורק קיויתי שזה לא יהפוך ל'שמאלה' בדרך כמו בטלפון שבור...אך הטור כולו פנה, והמשכנו לצעוד בחשיכה. השביל ירד כלפי מטה, ואנחנו איתו.פתאום ראיתי שאנחנו ממש בקצה היער.

'זה לא טוב' לחש המורה לאביר ולאבא של יוחנן 'המערה צריכה להיות אי שם בעמק הקטן ההוא שמתחתינו, אבל כשנצא מהיער נהיה ממש חשופים. במפות שלי היה כתוב שהשטח מיוער…אבל המפות שלי כנראה לא מעודכנות. או מעודכנות מדי, הייתי צריך לומר, לאלף שנים קדימה…'

הבטתי לאחור. אורות הלפידים עדיין נראו מרחוק. אבל היה גם אחד שהיה נראה די קרוב אלינו…

'יש לי רעיון' לחש האביר. הוא לחש משהו באוזן של המורה, ופתאום עזב את הקבוצה, והלך.

'הי, לאן הוא הולך?' שאלתי בלחש את יוחנן.

'אני לא יודע, אבל נראה לי שלכיוון האורות…' הוא אמר.    

 

 

 

     למעבר לפרק הבא של הסיפור לחצו כאן  

 

התגובות שלכם