חכמולוגי
קוראים כותבים

סיפור בהמשכים / אסתי רמתי

 

 

 

האביר במסכה השחורה / אסתי רמתי

 

  

 לחזרה לפרק הקודם של הסיפור לחצו כאן!

 

 

פרק כה

 

  

בפרקים הקודמים: החבורה שברחה מהעיר מנסה לברוח מהצלבנים שמסתובבים ביער אל תוך מערה. האביר עוזב אותם.

 

הבטתי באביר המתרחק, ונזכרתי בשיחה ששמעתי בינו לבין אבא של יוחנן. זה היה אחרי ההתקפה הראשונה על הצלבנים, כשהוא חזר אלינו והרס לנו קצת את השמחה עם החדשות שלו. 'אני רוצה לחיות עם בני עמי!' האביר אמר באנחה. 'כשתברחו מהעיר, אעזוב סוף סוף את הצלבנים. אני כבר לא יכול לעשות הצגות יותר…אני גם חושש שהם מתחילים לחשוד בי שאני נעלם וחוזר.' 'אנחנו נשמח לקבל אותך למשפחתנו' אמר אבא של יוחנן, וטפח לו על השכם. 'אחינו אתה! אחרי כל העזרה שנתת לנו, מגיע לך להיות יהודי גאה בארץ ישראל!' ועכשיו הוא הלך והתרחק...

'הי, אביר! לאן אתה הולך?!' רציתי לצעוק לו. אבל זה באמת לא היה חכם כשחבורת צלבנים מעצבנים רודפים אחרינו, אז רק הצצתי מאחורי עץ, ושתקתי. שמעתי מרחוק את הקול שלו, וראיתי לפיד חדש בוער. כנראה שהוא הדליק אחד. לא היה נשמע לי שהוא מדבר בעברית...עמדתי וראיתי את הלפיד שלו מתקרב ללפיד השני, והבנתי שהשניים נפגשו. מה הוא עושה שם? למה הוא חזר אליהם? יכול להיות שהוא לא באמת בצד שלנו? לא נראה לי הגיוני בכלל, אחרי כל מה שעברנו יחד.

ואז ראיתי את שני הלפידים מתרחקים מאיתנו, ונכנסים עמוק לתוך היער.

עכשיו הבנתי! האביר הצטרף חזרה לצלבנים כדי להטעות אותם! איזה רעיון גאוני. בזמן שכולנו הולכים למערה, הוא לוקח אותם למקום אחר לגמרי. אבל מה יהיה איתו? איך הוא ימצא אותנו שוב? ואולי הוא מסתכן?

רציתי ללחוש ליוני את הדאגות שלי, אך כשהסתובבתי אליו, גיליתי תגלית מאוד לא נעימה.

הייתי לבד. לבד, ביער החשוך. בלי יוני, בלי המורה, בלי כל החבורה מחיפה...כנראה שהם המשיכו לכיוון המערה, ולא שמו לב שאני חסרה. ועכשיו, מה אני אעשה?!

 

   

למעבר לפרק הבא של הסיפור לחצו כאן 

 

 

התגובות שלכם