עלילות משפחת בלשני- דמעות תנין

דמעות תנין

באחד מימי שלושת השבועות, יוחאי חזר מהקייטנה שלו בדמעות שליש.

'מה קרה?!' שאלה אמא בבעתה. 'מה בכי התמרורים הזה?!'

'הכל בגלל הסרט שראינו…' ייבב יוחאי. 'הוא היה מעורר חלחלה!'

'מדוע?' שאלה אמא 'מה ארע שם?'

'הסרט היה על ירושלים בזמן החורבן' הסביר יוחאי.

'היתה שם בוקה ומבולקה! קלגס בן תשחורת רומאי, זחתן ועז מצח, נפנף במאכלת שבידו אל מול הכהנים הקדשים. והוא העז להכנס למקדש ולשרוף אותו! זד שכמותו! ממש אחזה בי פלצות!'

ברגע זה, עטרת נכנסה הביתה. 'מה דמעות התנין האלה?' היא שאלה את יוחאי. 'אתה ממש מבוטבט מרוב בכי!'

'מדוע את עושה ממני חוכא ואטלולא?' התרעם יוחאי 'חלכאית חדלת אישים שכמותך! היה סרט עצוב, אז בכיתי!'

'ילדים, ילדים!' קטעה אמא את הילדים 'בשרי נעשה חידודין חידודין כשאני שומעת אתכם! אתם לא יודעים שהמקדש חרב בגלל שנאת חינם? בקשו סליחה ובואו לאכול ארוחת צהריים.'

וזה מה שהם עשו.

מילון:

דמעות שליש - בכי גדול