סיפור בהמשכים / אסתי רמתי
האביר במסכה השחורה / אסתי רמתי
לחזרה לפרק הקודם של הסיפור לחצו כאן!
פרק לד ואחרון
בפרק הקודם: הילדים, האביר והמורה נמלטים מהצלבנים בעזרת סיכת ראש הזאב. הילדים והמורה מגיעים חזרה לכיתה, אך האביר נעלם. טל חוששת לגורל יהודי חיפה שנמלטו.
'עד כמה שאני זוכר, אין מה לחשוש' הרגיע אותי המורה. 'אבל בואי נבדוק בספרים...הנה, תראי: 'בקרב השני מול הצלבנים העיר נכבשה, אך יהודים שנמלטו אל היערות סביב העיר הצליחו להנצל. רובם הגיעו ליישובים באזור ואף לעזה.'
'לעזה?!' נבהלתי. 'זה מהפח אל הפחת!'
המורה חייך. 'בעזה לפני אלף שנה היה הרבה יותר בטוח מהיום. היתה שם קהילה יהודית פורחת.'
'תגיד, המורה' אמר לפתע יוני 'מה זה היה כל הספור הזה? מה פתאום הזעיקו אותנו מהעתיד לתקופת הצלבנים? למה דווקא אותנו?'
'אני לא יודע' השיב המורה 'זה לא מסוג הדברים שמלמדים בסמינרים למורים...באמת כל הספור מוזר מאוד - ואם אנחנו כבר מדברים, נראה לי שכדאי שהוא יישאר בינינו. אבל יש לי איזשהו רעיון...שמת לב כמה אתה ויוחנן דומים?'
'אני שמתי לב' אמרתי 'אי אפשר היה לפספס את זה!'
'אז אני חושד שהוא אחד מאבות אבותיך.' אמר המורה 'כלומר אבות אבותיכם' הוא תקן, והביט לעברי. 'ואיכשהו, הוזעקתם כדי להציל את חייו. אבל שוב, זאת רק השערה...קדימה, ילדים, נראה לי שהגיע הזמן שנלך הביתה. עבר עלינו הרבה בזמן האחרון...כדאי שנלך לישון.'
זהו, כאן בערך נגמר הספור שלי. נשארתי אותה ילדה כמו שהייתי, חוץ מדבר אחד קטן - שיעורי ההסטוריה פתאום נראים לי קצת יותר מעניינים. אני חושבת על תקופות אחרות, ומבינה פתאום שחיו שם אנשים אמיתיים שקרו להם ספורים די מדהימים. וחלקם היו גם הסבה רבה רבה רבה רבה שלי…
אה, ועוד משהו קטן שקרה לי בשבוע שעבר. נסעתי לבקר חברה בחיפה, ובתחנת האוטובוס עמד מישהו ממש מוכר...אם לא היו לו בגדים מודרנים, הייתי חותמת לכם שזה היה האביר! אולי הוא בכל זאת הגיע לזמן שלנו, רק למקום אחר? או שזה סתם היה מישהו שדומה לו…? הוא עלה לאוטובוס לפני שהספקתי לקרוא לו, אז כנראה שאני - וגם אתם - לעולם לא נדע...
התגובות שלכם
לא זמין
י"ז טבת תשע"טאחד מהקוראים
ו' ניסן תשע"חמושקי
ז' תמוז תשע"ט?? אלי7
ח' טבת תש"פ?? אלי7
ח' טבת תש"פתמר
כ"ד תשרי תשע"ואלעזר יעקב
א' טבת תשע"חששששש
כ"ב חשון תשפ"אשרי
י"ט אייר תשע"ט