הספריה
סיפור לחג - סליחות
המלאך הממונה על הסליחות ישב בשער הסליחות שבשמים, וחיכה לסליחות הראשונות של היום. וזה לא סתם היה יום – זה היה ערב יום הכיפורים בכבודו ובעצמו. ממש העונה הבוערת. בכל מקום אנשים ניגשים זה אל זה ומבקשים סליחה. אך לא כל הסליחות שוות... לא ולא...
הסליחה הראשונה שהגיעה נראתה קצת חצופה. עם מין מבט לגלגני, כזה שלגמרי לא התאים לאווירת הימים הנוראים.
'ומי את?' שאל המלאך.
'אני סליח-ח-ח-חה...' גיחכה הסליחה. 'ואם אתה ממש רוצה לדעת, אמר אותי עמנואל לאחיו דורון. הם רבו, ואז עמנואל התעצבן, דחף את דורון, והוא נפל וקיבל מכה חזקה'.
'אוי ואבוי! אז הוא הצטער וביקש סליחה?' התעניין המלאך.
'לא, לא בדיוק', אמרה הסליחה. 'פשוט, אמא שלהם עברה ליד החדר, ושמעה את דורון בוכה. אז היא אמרה לעמנואל שאם הוא לא יבקש סליחה מיד, היא לא תרשה לו לשחק במחשב יומיים. עמנואל עדיין כעס על דורון, אבל לא היתה לו ברירה, אז הוא אמר אותי: 'סליח-ח-ח-חה''.
המלאך קצת כעס. 'סליחה, אבל את לא סליחה – את סתם בדיחה! לכי מכאן מהר! אין לך מה לחפש כאן'.
סליחחחה הלכה בבושת פנים, ומיד ריחפה לעבר המלאך חבורה גדולה של סליחות, פרחוניות וחינניות. 'איזו חבורה חביבה!' אמר המלאך, 'מי אתן?'.
'אנחנו הסליחות של צופיה', אמרה אחת מהן. 'היום היא נעמדה ליד הטלפון, וביקשה סליחה מכל בנות כיתתה. וגם מכל חברותיה בסניף. וגם מכל הבנות שלומדות איתה בחוג קרמיקה, ובחוג מנדולינה ובחוג ריקודי עם...'.
'או, זה הרבה מאוד סליחות', התפעל המלאך. 'והיא זכרה את כל הדברים הלא יפים שהיא עשתה להן?'
'אני לא לגמרי בטוחה', אמרה בהיסוס סליחה פרחונית אחרת. 'היא פשוט אמרה לכולן: 'שנה טובה, וסליחה אם פגעתי בך'. זאת היתה סליחה כללית כזאת'.
'נו', אמר לעצמו המלאך, ונאנח. 'הרבה כמות ומעט איכות... טוב, אתן יכולות להיכנס פנימה. יפה שצופיה עשתה את המאמץ להתקשר לכל חברותיה. מעניין אם היא גם ביקשה סליחה מהוריה על חשבון הטלפון...'.
זרם הסליחות הלך וגבר. היו סליחות רציניות וסליחות ביישניות, והיו אפילו כמה סליחות עם פרצוף נעלב, סליחות שלא נענו. אך ממש בסוף היום, כשהמלאך כבר עמד לסגור את השער, הגיעה סליחה אחת, מתנשפת ומתנשמת. היא היתה מעוכה לגמרי, ונראתה מותשת.
'חשבתי שלעולם הוא לא יגיד אותי!' היא אמרה למלאך וניגבה את הזיעה. 'איזה יום! אני לא יודעת אם אני בכלל שווה משהו...'
'שבי, תנוחי רגע', ניסה להרגיע אותה המלאך, 'ואז תספרי לי בדיוק מה קרה'.
הסליחה נשמה עמוק. 'זה סיפור ארוך... אוהד תלמיד מצוין, ואיתי לא, וכנראה שהוא קצת קינא בו. בשנה שעברה, החבר שלהם דניאל הביא לבית הספר מחשבון חדש שקיבל ליום ההולדת, ובהפסקה איתי ראה שכל הילדים יצאו לחצר ושיחק בו. פתאום הוא שמע מישהו בא, אז הוא שם במהירות את המחשבון בתוך התיק של אוהד, שהיה קרוב ופתוח.
כשדניאל ראה שהמחשבון נעלם הוא כעס והצטער מאוד, וביקש שכל הילדים ירוקנו את הילקוטים. המחשבון התגלה בתיק של אוהד, וכולם היו בטוחים שהוא גנב אותו, למרות שהוא הכחיש. איתי לא העז להודות, ומאז אוהד די מסכן.
השנה, איתי החליט שהוא חייב לספר מה הוא עשה ולבקש סליחה, אבל היה לו כל-כך קשה! הוא העלה אותי מהלב עד הפה, ושוב בלע אותי. ושוב העלה אותי, ושוב לא הצליח לומר. אבל בסוף יצאתי... ותראה איך אני נראית!'.
המלאך חייך אל הסליחה המעוכה. 'בואי', הוא אמר והרים אותה בכנפיו. 'בדיוק לסליחה כמוך חיכיתי, להביא לפני כיסא הכבוד...'.
התגובות שלכם
נועה אוחנונה
כ"ח תשרי תשע"זhodaya
ו' תמוז תשע"חדביר
י"ב כסלו תשע"ז