למשל לדוגמא
פרשת אמור
בפרשת אמור, כשנאמר למשה שהכהנים יכולים להיטמא, הוא שאל את הקב'ה איך הם ייטהרו, אך הקב'ה לא ענה לו, ומשה הצטער. ואז הגיעה פרשת השבוע, פרשת חוקת, ובה ה' גילה למשה את עניינה של פרה אדומה.
מדוע לא ענה ה' למשה על הקושיה שלו כבר בפרשת אמור? המגיד מדובנה המשיל על כך משל:
שני שכנים היו בעיירה - חיימק'ה ומאיר. מאיר היה עשיר גדול. הוא עסק במסחר, והרוויח כסף רב. חיימק'ה, לעומתו, עבד בסבלות. כל יום היה יוצא לעבודתו בבוקר, סוחב מסעות, ומרוויח מעט פרוטות כדי לפרנס את ביתו. והנה פלא: בעוד חיימק'ה ובני משפחתו מסתובבים שמחים וטובי לב, מאיר סבל מכאבי בטן וראש, שגרמו לו להיות עצבני ומרוגז על בני משפחתו.
'תגיד לי, חיימק'ה' עצר אותו יום אחד מאיר ברחוב 'אתה יכול להסביר לי איך זה שאתה כל-כך עני, ובכל זאת כולם אצלך נראים בריאים ומרוצים, ואילו אני עשיר גדול, וסובל?! אולי זה קשור למאכלים שאתם אוכלים? אתה יכול לספר לי מה אוכלים אצלכם לארוחת ערב?'
'בשמחה' אמר חיימק'ה. 'כל ערב אוכלים אצלנו את אותו הדבר: לחם יבש ומים מהבאר.'
באזני מאיר התפריט לא נשמע במיוחד מושך, אבל מה לא עושים כדי להיות בריאים ושמחים? הלך מאיר לחנות, קנה כיכר לחם שהיה מעט יבש, שאב מים מהבאר, והביא אותם הביתה לבני משפחתו.
'אוי, אבא, מה זה הלחם היבש הזה?!' התלונן בנו של מאיר. 'כן, זה ממש לא טעים!' התלוננה הבת שלו. 'ואני רוצה לשתות מיץ. למה יש רק מים?'
גם מאיר ואשתו לא ממש התלהבו מהארוחה. הם היו רגילים לעוף ודגים, סלטים ויינות יקרים...הבטן העדינה של מאיר לא יכלה לסבול את האוכל הגס, והוא הרגיש רע יותר ממה שהרגיש לפני כן. למחרת, פגש את חיימק'ה וסיפר לו על הניסוי הלא מוצלח. 'אצלך נראה שכולם מרוצים מהתפריט…' התפלא מאיר. 'איך זה יכול להיות?'
'אני אגלה לך את הסוד' אמר חיימק'ה. 'כל בוקר אני יוצא מהבית מוקדם, והמזווה שלנו ריק לגמרי. במשך היום כולו בני הבית לא אוכלים דבר, כי אין מה לאכול... ואז אני מגיע בערב, ובידי כיכר הלחם והמים. איזו שמחה! כולם רעבים כל-כך, שגם אם האוכל יבש וקשה לעיכול, הם טועמים בו טעם גן עדן, ושמחים בו מאוד!'
כך היה עם מצוות פרה אדומה. הקב'ה ידע שיהיה קשה 'לעכל' מצווה שאין לה שום סיבה הגיונית, ושיש לקיים אותה אך ורק בגלל חוק שהוא קבע. לכן הוא לא גילה למשה את סוד הטהרה, והשאיר אותו 'רעב' למידע הזה. וכשהתגלה לו איך אפשר לטהר את עם ישראל, הוא שמח שמחה גדולה!
התגובות שלכם
אלעד גלפמן
ד' אב תשע"זאפרת צויבל
י"ז כסלו תשע"ח