החייל המנומנם
משל ליום הכיפורים
במחנה צבאי אי שם, ההמולה היתה רבה. לפני שבוע התקבלה הודעה שהרמטכ'ל בכבודו ובעצמו מגיע לביקור! כל החיילים עבדו מבוקר ועד ערב כדי ששטח המחנה יהיה נקי ומצוחצח, הרימו כל פיסת לכלוך, ושפשפו במרץ כל משטח אפשרי. כולם התכוננו למסדר החגיגי, בו יעמדו לפני הרמטכ'ל.
בבוקר הביקור, כל החיילים השכימו קום, והתארגנו בזריזות. היה צריך לבדוק שהמדים מגוהצים והנעליים הצבאיות מצוחצחות, שהנשק מבריק והכומתה יושבת בדיוק כמו שצריך על הראש. כל החיילים - מלבד יוסי. יוסי היה עייף, והמשיך לישון למרות הבלגן שמסביב… בשעה שמונה בדיוק חיילי המסדר נעמדו דום בשלישיות, ומכוניתו של הרמטכ'ל נכנסה למחנה.
הרמטכ'ל יצא מהמכונית, ונעמד מול החיילים הזקופים והמסודרים לתפארת. ולפתע, חייל אחד רץ החוצה מהאוהל, סתור שיער, עם שרוכים פתוחים בנעליים וחולצה מחוץ למכנסיים... אוי ואבוי! יוסי התעורר סוף סוף, ושם לב בבהלה שהוא היחיד באוהל!
יוסי המסכן נעמד במקומו במסדר, מנסה להסתדר כמיטב יכולתו, שורך את נעליו במהירות, ומסדר את החולצה. הרמטכ'ל הביט בו בחומרה, ויוסי ידע שמחכה לו עונש לא נעים בכלל…
אך הרמטכ'ל שלנו הוא רחום וחנון! הקב'ה נתן לנו ארבעים יום להתכונן לבואו, אך הוא אומר לנו: 'לפני ה' תטהרו…' גם אם לא היינו בסדר, ולא הגענו בזמן, עדיין אפשר לחזור בתשובה אפילו כשאנחנו כבר עומדים לפניו! אך אם גם ביום הכיפורים עצמו נמשיך להיות שאננים, ולא ננסה לתקן את מה שצריך, זה כבר יהיה מוגזם לגמרי…
התגובות שלכם
רחל
ח' תשרי תשע"חאמונה גולקרוב
ח' תשרי תשע"חתהילה
ח' תשרי תשע"חתילי
ח' תשרי תשע"חשיינא
ח' תשרי תשע"חשיינא
ח' תשרי תשע"ח2309
ט' תשרי תשע"חמישהו
ט' תשרי תשע"חאילה
ח' תשרי תשע"חחסוי'ה
ח' תשרי תשע"חרחל
י"א תשרי תשע"חאילה -עורכת תוכן
י"א תשרי תשע"חתילי
י"א תשרי תשע"חתרצה
כ"ו תשרי תשע"חאילה -עורכת תוכן
כ"ז תשרי תשע"ח