פרשת השבוע
מקץ

פרשה מאירה
להודות לה'
חֲנֻכָּה שָׂמֵחַ, יְלָדִים! בְּפָרָשַת הַשָּבוּעַ מְסֻפָּר עַל יוֹסֵף הַצַּדִּיק שֶפָּתַר אֶת הַחֲלוֹמוֹת לְפַרְעֹה. וְלַמְרוֹת שֶפַּרְעֹה שִבֵּחַ אֶת יוֹסֵף וְאָמַר שֶאֵין חָכָם כָּמוֹהוּ, יוֹסֵף יָדַע שֶכָּל כּוֹחוֹ הוּא מֵה'. בַּחֲנֻכָּה אֲנַחְנוּ מוֹדִים לַה' עַל הַנִּּסִּים שֶעָשָׂה לָנוּ. הַמַּכַּבִּים נִצְּחוּ אֶת הַיְוָנִים, לַמְרוֹת שֶהֵם הָיוּ מְעַטִּים מוּל הַיְוָנִים הָרַבִּים. עַם יִשְׂרָאֵל הָיָה יָכוֹל לְהִתְגָּאוֹת וְלַחֲשוֹב שֶהוּא הַגִּבּוֹר וְרַק בַּכֹּחַ שֶלָּנוּ נִצַּחְנוּ, אֲבָל כְּמוֹ שֶיּוֹסֵף זָכַר שֶכָּל כּוֹחוֹ הוּא מֵה', גַּם אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים שֶרַק בִּגְלַל הַנֵּס שֶה' עָשָׂה לָנוּ, נִצַּחְנוּ אֶת הַיְוָנִים הָרְשָעִים. כָּכָה בְּכָל מַה שֶּאֲנַחְנוּ עוֹשִׂים, נִזְכּוֹר שֶה' הוּא שֶנּוֹתֵן לָנוּ אֶת הַכֹּחַ לַעֲשׂוֹת, וְלוֹ אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְהוֹדוֹת!

והפעם:
שקדים

בפרשת השבוע מסופר שיעקב שלח ליוסף בוטנים ושקדים. נעסוק מעט בשקד. עץ השקד הוא עץ די קטן, שגובהו אינה עולה בדרך כלל על ארבעה מטרים. לעומת זאת, שורשיו עמוקים, ולכן הוא יכול לגדול כראוי גם באזורים בהם הגשמים מועטים. עלי השקד נושרים בסתיו, והפרחים פורחים עם בוא האביב. בשנים קרות במיוחד עלולה הפריחה להתאחר. הפרחים נפתחים עוד לפני הניצנים של העלים. צבעם של פרחי השקד לבן ולעתים ורדרד, ומפרישים צוף. הבשלת הפירות אורכת זמן רב לאחר הפריחה, כשישה חודשים ואף יותר מכך. הפרי של השקד הוא למעשה הוא "בית גלעין", שעיר. החלק העיקרי שנאכל הוא הזרע, אך לעתים אוכלים את כל הפרי בשלמותו, כאשר הוא צעיר ויש לו עדיין ציפוי ירוק וחמצמץ, והקליפה שמתחתיו עוד לא התקשתה. את גלעין השקד נהוג לאכול בכמה צורות כגון חי או קלוי.