אינכם מחוברים. על מנת לצפות בכל תכני האתר עליכם להיות מנויים ולהתחבר!
חכמולוגי
קוראים כותבים

סופר נולד !

 

תחרות 'סופר נולד'-

 

לקראת שבוע הספר העברי

 

(לפרטים לחצו כאן)

 

 

 

 

 

שם הסיפור- משפחת חנן 

 

כתבה- בתאור גולקרוב

 

 

 

אבא- שקט ורציני. בוטח בה' בכול מצב ויודע להרגיע אחרים.

 

אמא- אוהבת את ילדיה מאוד מאוד  וכשאחד מהם נעדר אפילו

         לזמן קצר היא מרגישה זאת היטב מעט דאגנית אך בדרך

         כלל יודעת להתגבר על עצמה.

 

מיכאל- בן 12 וחצי הילד הבכור בבית יד ימינה של אמא אך אם

            זאת  אוהב להציק לאחיו הקטנים.

 

שרה ושרית- התאומות בבית בנות 10 חיות בשלום אחת עם

                    השנייה וכמעט אי אפשר להבדיל בניהם.

 

אורי- התעלולן המשפחתי בן 7 וחצי. ירש את תפקיד התעלולן

         מאחיו הבכור מיכאל.

 

חיי'מקה- בן שלוש מדבר בשפה משובשת לגמרי ומצחיק את כולם.

 

 

 

פרק ראשון שהוא כמו הקדמה

 

בוקר יום רביעי משפחת חנן מתארגנת, זה לעבודתו, ואלו לבתי

הספר.

 

מיכאל הלך לחפש חולצה על החבל ובדרכו ניתקל בחיי'מקה שחרץ

לעברו לשון מיכאל משיב לו 'סתום' וחיי'מקה לא שותק לו 'תפסיק

להסיק לי מעסבן חד' (תפסיק להציק לי מעצבן אחד) אורי, כדרכו

מדבר אל חיי'מקה בצחוק, והתאומות מתערבות במריבה ומנסות

להשלים בין הילדים עד שמיכאל טופח על מצחו ואומר: 'אוי שכחתי

לגמרי אני צריך להחליף חולצה ואוי גם להכין סנווי'צים'. שרית רצה

לסלון מסתכלת בשעון, ואומרת- 'אוי כבר שבע ארבעים וחמש'.

 

חיי'מקה מגיע, ואומר: 'אויס ממש מאוחר אני לא יגיע לגן סלי בזמן

מי ייקח אותי לגן סלי?' (אויש ממש מאוחר אני לא יגיע לגן שלי בזמן

מי ייקח אותי לגן שלי)

 

'אני', התנדבה שרית למרות שהיה מאוחר, 'טוטה' (תודה)

אמר חיי'מקה.

 

שרית מכניסה את הסנדוויץ לתיקה, שמה אותו על הגב ויוצאת

עם חיי'מקה לגן.

 

 

 

פרק שני  

 

'להתראות אמא, צעק אורי בעודו מכתף את תיקו 'להתראות חמודי'

אמרה אימו.

 

היא הלכה להכין את הסנדוויץ לעצמה- היא הייתה צריכה ללכת

לעבודתה כשלפתע גילתה שהסנדוויץ של אורי נישאר על השיש

במטבח. 'אוי לא' קראה אמא אני מקווה שהוא לא יהיה רעב.

'אל תדאגי', אמרה שרה שעדין נשארה בבית, 'אני אקח לו את

הסנדוויץ, ואני אמהר, אל תדאגי אמא'. שרה אמרה ש-ל-ו-ם ויצאה.

 

שרה רצה מהר, מחוגי שעון היד שלה התקדמו במהירות, וכאילו

להכעיס, היא שמעה את הצלצול מבית סיפרה. שוב רצה מהר יותר,

יותר מהר, 'רק לנצח את מחוגי השעון', לחשה לעצמה. היא רצה

ורצה עד שלא שמה לב ושפתאום כל העולם נהיה חשוך.

'אי' צעקה שרה וכאב חד פילח את רגלה. 'אי', היא צעקה

וצללה לתוך החשכה.

 

 

 

פרק שלישי

 

ובינתיים, בכיתתו של אורי שקט ושלווה שררו, כשלפתע

התפרץ יהודה חברו לכיתה מפתח הדלת.

'לא תאמינו מה שמעתי', צעק.

'מה שמעת?', אמר אורי והתיק אורי את עיניו מהמשחק הצבעוני

של חברו לכיתה רובי.

'אתה לא תאמין, אחותך שרה נכון?', נו, אמר אורי, 'מה נו',

התלהב יהודה, 'אתה לא יודע? 'איני מאמין, לא שמעת שאחותך

שרה שברה את רגלה?'. 'מה?' צעק אורי, 'שרה שברה את הרגל?

איני מאמין.'

 

 

 

פרק רביעי

 

שרית הלכה לה לאיטה מלאה מחשבות על שרה. אליה הגיעה

הבשורה בדרך אחרת. אמא הגיעה לבית ספר של שרית ושרה

כדי להודיע למחנכת ששרה תעדר היום, בדרך הזאת קיבלה

שרית את הידיעה. יום ללא שרה בבית הספר מי היה מתאר-

שרה ושרית לחוד זה כמו גוף בלי נשמה. שרית הגיעה הביתה

ואמה הייתה בבית. 'אפוא שרה?' שאלה שרית, 'שרה עכשיו ישנה

בחדר, נמתין לה עד שתתעורר ורק אז נוכל לאכול ארוחת צהרים',

ענתה לה אמה. אחר הצהרים אמא נתנה למיכאל לטייל עם שרה.

 

 

 

פרק חמישי

 

מיכאל יצא עם שרה לטיול, עם כסא הגלגלים שלה.

 

הם עברו ליד המכונית היחידה בישוב, ולפתע כמו משום מקום צץ לו

איש מפחיד ורעול פנים וסימן למיכאל לגשת אלו. מיכאל השתתק

כאילו פגע בו ברק, האיש שראה שמיכאל איננו מגיב- תפס אותו

בחזקה בצוואר והעיפו לתוך האוטו. אח'כ תפס את שרה, תלש

אותה בכוח מכסא הגלגלים, הכניסה לתוך האוטו והכניס גם את

כסא הגלגלים. אח'כ קשר את עיניהם של שרה ומיכאל והתחיל

לנסוע.

כשהגיעו הוריד להם האיש את הבד הגס מהענים וציווה עליהם

לרדת. מיכאל ירד וסימן לשרה להישען עליו.

האיש הוציא את כסא הגלגלים מהבג'ז ושרה צנחה עליו בתשישות.

 

האיש הוביל אותם במהירות לבניין רב קומות. הם נכנסו,

עלו במעלית, והגיעו לקומה שלוש. שם הוציא האיש מפתח,

פתח את הדלת, דחף אותם לאחד החדרים ונעל אותם שם.

 

פרק שישי       

 

בבית משפחת חנן הדאגה רבה.

שרה ומיכאל יצאו לטיול, מיכאל הבטיח שיחזרו אחרי רבע שעה

וכשמיכאל אומר אפשר לסמוך עליו. וכבר עברה שעה וחצי והם

לא חזרו. מה קרה?

 

אמא הסתובבה כארי בסוגר וכל רגע שאלה אפוא הם יכולים להיות?

אבא ניסה לחשוב בהיגיון ושרית הציעה להתקשר למשטרה.

 

אבל כשאבא התחיל לחייג נשמעו דפיקות נמרצות על הדלת.

בפתח עמד אדם רעול פנים שאמר: 'אם אתם לא תשלמו כסף

בסך 100,000 דולר לא תראו את הילדים שלכם בבית.

 

את התשלום תסדרו עוד שבוע בדיוק – ביום שלישי ב12 וחצי

בלילה. בשער הישוב ימתין לכם אחד מאנשינו. אל תצטייד

במלווים- ראה הוזהרת!'. והסתלק כלעומת שבא.

 

 

פרק שביעי  

 

לאחר שהאיש הלך הסתובבה אמא בבית ומלמלה: 'מי היה מאמין,

שמיכאל ושרה נחטפו, ועוד עם כסא הגלגלים של שרה'.

אבא נסה לעודד אותה- 'הכול בידי שמים' אמר לה. אך גם זה

כבר לא כל כך הרגיע את אמא המודאגת.

 

שרית הלכה בעקבות האיש, במילא אף אחד לא שם לב אליה.

האיש היה צעיר ובעל מרץ, הוא יצא מהקיבוץ, חצה הרים תלולים,

ירד בירידות חדות, ולפתע הגיע לבניין. שרית נאנחה אנחת רוחה

בגלל שנמאס לה כבר ללכת, אך לפתע האיש הסתובב והביט על

שרית בהפתעה. 'או, איך ברחת?', שאל, 'ואיפה הגבס וכסא

הגלגלים?'. הוא משך בידה של שרית, דחף אותה אל המעלית

ולחץ על קומה שלוש. המעלית נפתחה והאיש נכנס לאחד הבתים

והוביל אחריו את שרית. הדבר האחרון ששרית ראתה היה' מס'

בית 18.

 

האיש השכיבה תשושה עד שלא התנגדה לאיש. הלה עשה לה

זריקה, ותוך רגע היא איבדה את ההכרה.

 

 

פרק שמיני

 

כעבור שלושה ימים שרית מתעוררת ומוצאת את עצמה שוכבת על

מזרון מעופש בחדר מטונף ואפלולי. שרית החליטה לחפש משהו

שיעזור לה לברוח או לצאת.

 

היא התחילה לסרוק את הקירות שלפתע גלתה חור קטן בקיר

שלידה. היא הציצה בו ונדהמה לגלות שם שתי דמויות שדי

מוכרות לה. היא ניסתה לאמץ את מוחה בניסיון להיזכר מאין

הדמויות מוכרות לה, אך כנראה חומר הזריקה השפיע גם על

מוחה והיא לא הצליחה להיזכר.

 

שרית החליטה לנסות לקרוא לדמויות והיא לחשה: 'פסס פסס...'.

'מה זה', קרא מיכאל בבהלה. כששרית שמעה את הקול של מיכאל

נבהלה גם היא – הקול היה מוכר לה.

 

 

 

פרק תשיעי

 

'שרית', קראה אמא, 'שרית בואי לעזור לי להגיש ארוחת ערב

ולהרדים את הקטנים!'. 'שרית?', שאלה אמא בבהלה, 'איפה

שרית?'. היא שאלה את חיי'מקה הקטן שעבר לידה- 'אני ראיתי

אוסה יוסת עם היס הסה סדפק בדלס ודיבר עם אבא' (אני ראיתי

אותה יוצאת עם האיש הזה שדפק בדלת ודיבר עם אבא), אמר

חיי'מקה, 'אוי ואבוי', אמרה אמא וחייגה למשטרה.

 

 

 

פרק עשירי

 

שרית אימצה את ראשה כדי לחשוב מאין הקול הזה מוכר לה...

ולפתע נזכרה. זה היה קולו של מיכאל!

 

'מיכאל', היא לחשה מבעד לחור, 'זו אני, שרית, נחטפתי גם.'

'שרית?', ענה לה מיכאל, 'איך הגעת לכאן?'. שרית סיפרה לו

את הסיפור ובסוף לחשה:'מיכאל, שרה איתך?'. 'כן',ענה מיכאל',

'איך היא מרגישה?', שאלה שוב שרית. 'היא.. היא.. היא בסדר

אבל היא ישנה'.

 

'מיכאל', לחשה שוב שרית, 'נראה לך שנוכל לצאת מכאן?'.

 

לפתע נשמע קול של אדם מדבר בטלפון 'כן, כן אחמד', אמר האיש

במבטא ערבי. 'שלוש מילדיו של המיליונר הנודע חנן קרובצי כאן'.

'מה אתה אומר, זה לא הם?! טוב, יאללה ביי'.

 

'יש' שמחה שרית, אבל תקוותה התבדתה. האיש שחטפם בכלל

לא הקל עליהם. 'בטח הוא לא רוצה לשחרר אותנו, בטח לא אותך,

כי את יודעת את מס' הבניין וגם את מס' הדירה!'. 'אתה גאון!',

אמרה שרה שהתעוררה בינתיים. 'אם נצליח להבריח את שרית,

אז היא תזכור את הכתובת.

 

 

 

פרק אחד –עשר

 

אמא הסתובבה בביתה הלוך ושוב, היא ניסתה לשחזר לעצמה איך

הכל קרה: שרה שברה את הרגל. מיכאל יצא לטייל איתה והם

נחטפו. בערב בא האיש ושרית עכבה אחריו כנראה. לאחר מכן

היא התקשרה למשטרה וענה לה פקיד עייף ומנומנם שאמר

'אם יהיו התפתחויות- נודיע' והוא לא התקשר אפילו פעם אחת

מאז. לאחר מכן, הם דיווחו למחנכים שיוסיפו פרקי תהילים

לחזרת הילדים הביתה אבל כלום לא השתנה מאז.

אמא לא ידעה מה קורה בשעות אלו במקום שביים של הילדים.

 

 

 

פרק שניים עשר

 

שרית ניסתה לקום מהמזרון. היא נאחזה בקיר ולפתע גילתה שחלק

מהקיר אינו אלא לוח עץ. שרית ניסתה להוציאו ממקומו וחלון גדול

נגלה לענייה. אור שמש הציף את החדר האפלולי. שרית פתחה את

החלון,והשקיפה בעדו, היא ראתה ממרחק את שער היישוב.

 

מיכאל התעורר זה עתה משינה קצרה הוא מצמץ בעיניו לנוכח

האור.'שרית,מה זה'?, הוא לחש לה. שרית סיפרה לו. 'זו ממש

סיעתא דשמיא!', אמר מיכאל. אמנם אנחנו בקומה שלישית ואולי

תשברי יד או רגל אם תנסי לקפוץ אבל לא תמותי מזה.'

 

שרית נשמה נשימה עמוקה-   וקפצה!

 

 

 

פרק שלושה עשר

 

שרית קפצה ולפתע הרגישה את עצמה נוחתת על משהו רך.

היא הסתכלה סביבה וגילתה את עצמה על ערסל בקומה הראשונה.

לפתע שמעה איש צועק:'הי, ילדה מה את עושה פה? אין לך

בושה?'. האיש התקרב, תפס את שרית והעיף אותה למטה.

 

שרית צנחה על אדמה קשה והרגישה כאב עז בידה הימנית.

'מיכאל' צעקה שרית אך קולה לא נשמע ושום הגה לא יצא מפיה.

 

 

 

פרק ארבעה עשר

 

שרית התגברה על הכאב. היא קמה באיטיות, מחפשת משענת.

לפתע ראתה מקל עבה וגדול זרוק בצד הדרך, מיד החליטה

להשתמש בו כמקל הליכה.

 

היא הסתכלה על מספר הבניין -56. 'יופי', חשבה ושיננה בליבה

את הכתובת: 'בניין 56 בשכונה הסמוכה ביותר ליישוב, הדירה

מספר 18'.'יופי' חשבה לעצמה, אלך למטה המשטרה הקרוב.

 

כעבור כחצי שעה הגיעה לבניין המשטרה. היה שם פקיד קרח

וממושקף. הפקיד פנה לשרית ושאל אותה בלגלוג: 'כן ילדה,

מה את רוצה?'. שרית סיפרה לו את כל הסיפור. הוא לא האמין

לה אך הסכים להסיע אותה ליישוב.

 

 

פרק חמישה עשר

 

אמא התקשרה למשטרה. טו...טו..טו...נשמע צליל החיוג.

'הלו', 'מה.. גברת התקשרת אלינו 'רק' 31 פעמים והשעה

במקרה רק 8:00 בבוקר. 'אבל אדוני...', ניסתה אמא לשכנע 

אך התגובה מהצג השני הייתה טריקת טלפון נזעמת.

 

טוק טוק טוק, נשמעו דפיקות חלושות על הדלת.

'כן פתוח', מלמלה אמא והדלת נפתחה באיטיות... 

 

'שרית!', קראה אמא בשמחה, 'הנה אתם! סוף סוף באתם!

ידעתי שתחזרו!'.

 

לפתע הסתכלה אמא על שרית ושאלה 'ואיפה השאר?'.

שרית סיפרה והוסיפה- 'אני חושבת שיש לי שבר ביד ימין'.

'טוב, בזה כבר נטפל', אמרה אמא בחיוך.

 

 

פרק שישה עשר

 

אמא מיד התקשרה למשטרה ומסרה להם את כל הפרטים.

המשטרה שלחה ניידת על מנת לתפוס את החוטפים. 

 

בנתיים:

 

מיכאל מנסה להעיר את שרה- 'שרה, שרה' הוא לוחש לה.

אך אין תגובה. לפתע שמע מיכאל דפיקות נמרצות על דלת הבית.

'מי שם?', שאל הבחור במבטא ערבי. הדופקים לא המתינו לתגובה

ומיד פרצו את הדלת.

 

'איפה החטופים?', שאל השוטר. 'אני לא יודע על מה אתה מדבר',

ניסה להתגונן הבחור הערבי, אך השוטר אזק אותו.

 

השוטרים חפשו בבית ומצאו כמובן את מיכאל ושרה.

 

 

 

פרק שבעה עשר- סוף דבר

 

לאחר חצי שנה...

 

'יו 'קרה אורי,איזה ספר מעניין'. 'כן', השיבה לו שרה, 'קשה

להאמין שהוא עלינו' לחשה. 'אמא' פרץ לבית חיי'מקה בסערה,

'חבר סלי אמר סיסא עלינו ספר סה נכון אמא?' (חבר שלי אמר

שיצא עלינו ספר זה נכון אמא?). 'כן חמודי', השיבה לו אמא.

'ומתי תספרי לי אותו?', שאל חיי'מקה. 'כשתגדל קצת', ענתה לו 

אימו.

'הי, אמא שמת לב שחיי'מקה התחיל להגות משפט רגיל?',

שאלה שרה. 'כן, הוא גדל' השיבה אמא. 'יופי', אמר חיי'מקה,

'אז אם גדלתי תספרי לי ת'סיפור הזה!'

 

 

 

  תודה רבה לבתאור גולקרוב על הסיפור !

 

 

[שמות הזוכים והפרס של התחרות יפורסמו בעזרת ה'

בסוף שבוע הספר- מוצאי שבת פרשת חוקת]

התגובות שלכם

  • שירה נחמה המלכה
    ח' חשון תשפ"א
    ראשונה
  • שירה נחמה המלכה
    ח' חשון תשפ"א
    מפחיד!!!!!!!!!!!!!!!

מנהל ערוץ מאיר: אלקנה פרל