תחרות 'סופר נולד'-

 

לקראת שבוע הספר העברי

 

(לפרטים לחצו כאן)

 

 

 

 

שם הסיפור- איפה פמוטי הכסף ?

 

כתבה- רחל מושקוביץ

 

 

חזרתי מהמכולת אחרי שקניתי שתי סוכריות, אחת לעצמי

ואחת לרותי חברתי. היא הייתה אמורה לבוא אלי היום ב-4:00.

הסתכלתי בשעון ומעט נבהלתי, השעה הייתה 4:15. זה בסדר,

את פני רותי תקבל אימי, אבל בכל זאת לא היה לי נעים להשאיר

את רותי אם אימי הרבה זמן אז רצתי. בבית חיכתה לי הפתעה,

הדלת הייתה נעולה!. טוב, חשבתי בטח אימי סתם נעלה לרגע או

משהו. ניסיתי לנחם את עצמי כי משהו באמת מוזר הרי אם אמא

הייתה בבית הייתי שומעת דיבורים שלה עם רותי או את רפאל

אחי הקטן שרק השבוע למד לצחוק. פתאום שמעתי רחשים

וצעדים מתקרבים לכיוון הדלת, נבהלתי ולא ידעתי מה לעשות.

האם לברוח או שעכשיו אימי תפתח את הדלת פתאום ותגיד-

'הפתעה' והיא ורותי יזרקו עלי קונפטיים כי בדיוק בשבוע הבא

יש לי יום הולדת. לפני שהחלטתי מה לעשות נשמעו שקשוקי

מפתחות ואז נשמע מפתח מסתובב בחור ופתאום נפתחה הדלת

בחוזקה. מתוך ביתי יתפרץ החוצה בחור מגודל עם כובע גרב

שחור על הפרצוף. היו לו בגדים שחורים ושק חום אטום שמתוכו

שמעתי כאילו כלים ממתכת מתנגשים אחד בשני. לא הבנתי מה

זה ורק אחרי כמה דקות הבנתי. לא בזבזתי אף שניה, נכנסתי

הביתה בריצה. המראה שניגלה לעיני היה גרוע, אימי ורותי ישבו

על הרצפה קשורות ובד קשור על פיהן והוויטרינה הייתה פתוחה.

הבנתי שמדובר כאן בגנב. רצתי לאימי ומרוב פחד בקושי הצלחתי

לפתוח את החבלים שקשרו אותה. כשפתחתי את קשר הבד

שקשר את פיה היא פלטה צווחה קטנה ורצה במהירות שלא יאומן

לחדר שלי ושל רפאל. רק עכשיו שמתי לב ליבבות שבאו מין

החדר. אימי יצאה מין החדר ורפאל בזרועותיה ואז שחררתי

את רותי, התיישבתי על הספה ואמרתי: 'טוב אמא עכשיו

כולם בסדר את יכולה לספר לי מה קרה?', חצי אמרתי חצי

שאלתי. אימי התיישבה על הספה ואמרה: 'תקשיבי מתוקה אני

יודעת שהיה עכשיו עניין מלחיץ אבל זה לא אומר שבגלל זה

מאבדים את הנימוסים.

'טוב', אמרתי ואימי התחילה לספר: 'הייתי במטבח ורפאל

כרגיל ישב לידי בכיסאו ואז שמעתי דפיקות בדלת. הייתי בטוחה

שזו רותי אבל מי שהיה בדלת היה האיש שגנב את הפמוטים.

נבהלתי מאד אבל הוא היה מהיר ומיד קשר לי את הפה ואת

הידיים ולקח את רפאל שנרדם בכיסא לחדרו. הדבר שהכי

לא רציתי שיקרה זה שרותי או את תבואו, והנה מישהו

דופק בדלת והבחור הלך לפתוח וכשהוא חזר אלי רותי הייתה

לידו כשפיה סתום בבד והיא קשורה כמוני. הוא הניח את רותי

לידי, הלך לוויטרינה ומשם הוא הוציא את פמוטי הכסף,

הכניס אותם לשקו וברח. עכשיו אני מקווה שאתן מבינות

מה הם פמוטי הכסף, אלו פמוטות עם משמעות רבה.

הם עברו כבר אלפי דורות וזה לא הגיוני שאנחנו אלה שנפסיק

את מסירת הפמוטות, הבנתן בנות?'.

אני ורותי הסתכלנו אחת על השנייה ואמרנו ביחד: 'כן'.

אימי אמרה שנלך לשחק והיא הלכה לעשות כמה טלפונים,

למשטרה, לאבי ולעוד כמה אנשים שאימי חשבה שכדאי לספר

להם מה קרה. בסוף היום כבר כמעט שכחתי מה קרה.

המשחק הכיף ששיחקתי אם רותי השכיח ממני כל דאגה והלכתי

לשון בלי הפרעות, מצפה ליום המחר. היומיים הבאים שעברו עלי

היו כמעט רגילים. הדבר החריג היחיד שהיה הוא שכמעט כל הזמן

הטלפון היה תפוס כי אימי רצתה לדעת אם תפסו את הגנב ואת

הפמוטים אבל התשובה תמיד הייתה 'לא', עד היום. היום כאשר

היא התקשרה אמרו לה: 'שלום האם זו הגברת מנתניה? כי אם

כן אז מצאנו את הגנב ואיתו היו הפמוטים. היום יבואו אליך אנשים

שיביאו לך אותם', אמר הגבר שמעבר לקו, ואז אימי ענתה: 'רגע

רגע מצאתם את הגנב עם הפמוטים?', 'כן', האיש מעבר לקו ענה.

'יופי מצוין', אמרה אימי בהתרגשות. היא ציפתה כל כך ליום

שבו ימצאו הפמוטים. ואז הוסיפה ושאלה: 'האם אתה יודע מתי

הפמוטים יגיעו אלינו?'. 'אה.. אני חושב שב- 19:30, זה בסדר

מצידך גברת?'. 'כן, מצוין, להתראות'. כבר אמא החליטה בליבה

שתכין עוגת שוקולד מיוחדת במינה למסיבת ההודיה שתהיה היום

אחר הצהריים. המסיבה הייתה מלאת שמחה ובדיוק כשהגישה

אימי את המנה העיקרית דפקו שני שוטרים בדלת ובידיהם שקית.

בתוכה היו לא אחר מאשר שני פמוטי הכסף. שמחנו עד הגג וכבר

אני מצפה שאקבל את הפמוטים והמשיך את המסורת. 

 

 

 

 

תודה רבה לרחל מושקוביץ על הסיפור !

 

 

[שמות הזוכים והפרס של התחרות יפורסמו בעזרת ה'

בסוף שבוע הספר- מוצאי שבת פרשת חוקת]