שלום קוראים לי רפי.

אני אדם רגיל, אוהב לשחק עם חברים ולעשות שטויות.

אבל דבר אחד אני לא יודע- להקשיב בשיעורים וללמד למבחנים.

תמיד אני לא מצליח במבחנים והרב מעיר לי כל הזמן להקשיב.

בקיצור אין שום מושג בלימודים.

בשיעור האחרון הרב הודיע שיהיה מבחן שבוע הבא על כל הגמרא.

אני כרגיל לא נלחצתי כי בכל מקרה אני לא לומד לשום מבחן.

יצאתי מהכיתה לכיוון המגרש ובדרך פגשתי את חבר שלי מוטי שהוא התלמיד הכי חכם בכיתה.

'רוצה ללמוד איתי למבחן?', שאל מוטי.

'לא יודע', עניתי, 'לא באלי עכשיו'.

הלימודים הסתיימו. סוף סוף הלכתי לכיוון הבית ועוד פעם אני פוגש

את מוטי חברי מהכיתה. 'רוצה ללמוד איתי למבחן?', שאל מוטי שוב. 'אמרתי לך שאני יחשוב על זה', אמרתי לו בקצת עצבים.

הוא הפנה את גבו והלך. נכנסתי לבית קצת עצבני על מה שקרה.

אבא שלי כצפוי ראה את זה ושאל אותי מה קרה. לא רציתי להגיד לו

כי ידעתי שהוא יגיד לי ללמוד למבחן. אמרתי לו שלא קרה כלום אבל בכל זאת הוא שאל ואמר- 'בטוח קרה אני רואה עליך, תמיד כשאתה עצבני האף שלך עקום'. אמרתי לו שחבר שלי חפר לי ושאל אם אני רוצה ללמוד איתו. 'נו אז מה הבעיה?', שאל אבא. 'כי אני לא תיפוס כזה שלומד למבחנים'. אבא התיישב על הספה וקרא לי לשבת איתו.

'לי קרה בדיוק אותו דבר כשאני הייתי קטן'. 'באמת?!', התפלאתי.

'כן, אני זוכר איך הפרעתי ולא נתתי למורה שלי ללמד את הכיתה. העפתי מטוסים, דיברתי עם כל אחד. כל שיעור הייתי הולך למנהל לקבל שיחה להורים ואז אבא שלי שהוא בעצם סבא שלך אמר לי שהמתמיד תמיד ינצח ויהיה לו הכי טוב. קח למשל את חבר שלך מוטי המשקיע של הכיתה. הוא לא מדבר ומקשיב ובסוף מקבל פרס מהמורה. אתה נגיד מדבר ומקבל עונש, זה כיף?'. 'ברור שלא', עניתי. 'יופי', אמר אבא, 'עוד דוגמה, מוטי מצליח במבחנים ואתה לא, מוטי מקבל ציון טוב בתעודה ואתה לא, בסופו של דבר מוטי תמיד ינצח'. 'צודק', אמרתי, 'אבל מה לעשות אני לא רגיל להשקיע אני לא רגיל לקושי'. 'אם תרצה תצליח. עכשיו לך אל מוטי, אתה צריך חברותא למבחן', אמר בחיוך אבא ואני עניתי בחיוך והלכתי.

הגעתי לבית של מוטי ודפקתי בדלת. מוטי פתח לי את הדלת. אמרתי לו שאני מצטער מאוד על זה שלא הערכתי את זה שהוא דואג לי לחברותא למבחן. מוטי עדיין נראה עצוב ואמר לי- 'הרב אמר לי לעזור לך, שאין לך חברותא. בהתחלה לא רציתי ואז הוא אמר לי שאני יכול להרים אותך בלימוד. היה אכפת לי ממך שם אבל אחרי מה שעשית לא אכפת לי ממך יותר', וטרק לי את הדלת בפנים.

חזרתי לבית כולי עצוב. אבא שאל אותי מה קרה אז ספרתי לו והוא אמר לי שבסדר, נלמד שנינו. למדנו, יותר נכון 'חרשנו' את החומר יותר ממה שחשבתי והגעתי מוכן.

לפני שהרב חילק את המבחנים שלחתי למוטי פתק בו כתוב כך:

'אני לא יודע מה איתך אני הגעתי מוכן למבחן ואני ממש מצטער על מה שעשיתי ולא יודע אם תסלח אבל תדע שאני באמת מצטער ובזכות הסיפור הזה שקרה אני למדתי למבחן אז גם תודה'.

המבחן התחיל. ראיתי אותו והוא ראה אותי ופשוט ידעתי את הכול, כתבתי בלי לחשוב בכלל.

לאחר שבוע הגיע הרב וחילק את המבחנים. אני הייתי במתח לא נורמלי. קיבלתי את המבחן אבל לא ראיתי מה כתוב, שמרתי את זה לראות עם אבא. בדרך למגרש ראיתי את מוטי בא אליי והוא אמר לי- 'רוצה ללמוד איתי למבחן הבא?'. 'בטח, עניתי, למה לא! ודרך אגב כמה קיבלת?'. 'ברור ש-100 הרי אני מצטיין הכיתה, ואתה?'. 'אני לא יודע אני יראה עם אבא שלי את הציון', עניתי לו. 'בטח קיבלת איזה 90 אבל בטוח לא יותר ממני', אמר מוטי בחיוך, ואז אמרתי- 'י'שחצן יאללה בוא למגרש!'.

הגעתי הביתה וכמעט שלא עמדתי בלחץ. אבא היה שם ושאל- 'נו כמה קיבלת?'. 'אנחנו נראה ביחד', אמרתי, והנחתי את המבחן הפוך על השולחן. ואז אבא הפך אותו ותנחשו כמה קיבלתי?

התשובה היא- 100+5 על ההשקעה.

אני כמעט נהרגתי מרוב אושר על כל ההשקעה שלי!

כשהגעתי לבית הספר מוטי שאל אותי- 'נו כמה קיבלת? י'גרוע!'.

'אני עוד גרוע?', אמרתי, 'קבל את זה'...

הוא לא האמין ופשוט חיבק אותי ואמר לי כל הכבוד.

ואז הוא אמר- 'זה רק השלב הראשון, יש עוד מבחנים'.

'אל תדאג', עניתי, 'אני מעכשיו משקיע'.

עברה לה חצי שנה שלמה וכמובן שהשקעתי בה במבחנים ובשיעורים ולמוטי נהיה מתחרה חדש.

קיבלנו את התעודות ואת העיתונים של הכיתה, וכמה קיבלתי בגמר?

אה, כן אני יודע שתחשבו שקבלתי ציון טוב, אבל אני קיבלתי

לא פחות מ- 100.

וואי איזה אושר זה היה. ישר לאחר מכן בדקתי בעיתון מי מצטיין

הכיתה השנה לפי ילדי הכיתה, וכמובן שזה היה מוטי.

אבל לא את זה חיפשתי אלא את משתפר השנה ואת השם הזה

רציתי שיהיה כתוב- רפי כהן.