סיפור בהמשכים / הודיה כהן
מי אני ומה שמי? / הודיה כהן
לחזרה לפרק החמישה-עשר של הסיפור לחצו כאן!
פרק 16
מיכל ואני ישבנו ושתקנו. חשבנו על דרך להבריח את נסיה מבית האיש האכזר.
'אם לוקר שורף תמונה של לאוס, ללאוס יורדים הכוחות... אבל אם... איש רגיל שורף את התמונה? כן!! זהו זה!!' קראתי בשמחה וקפצתי מהספסל. 'מה??' שאלה מיכל מסוקרנת ושמחה.
'אנחנו נחזור לשם בשביל להציל את נסיה, ונשרוף את התמונה לנגד עיניו של 'דודך היקר' אמרתי בסיפוק. מיכל פערה את פיה. 'למה... לשרוף?!' התבלבלה. 'אהה נכון, שכחתי שמיכל לא יודעת דבר מהלאוסים והלוקרים...' נזכרתי.
'אני לא מבינה...' אמרה מיכל.
'טוב, זה סיפור די ארוך, אז אני רק יכולה לומר לך שדודך מחזיק את נסיה בכדי לשרוף לה תמונה חשובה, ואסור שזה יקרה! אז חשבתי שליתר ביטחון נשרוף אותה בעצמנו' אמרתי. מיכל נותרה מבולבלת.
'נגיד... ואיך בדיוק תעשי את זה?' שאלה.
'אני יעשה..אממ...אני יעשה...' אמרתי ואימצתי את מחשבותיי. מיכל הבינה שעוד לא חשבתי על זה. שוב ישבנו שתינו וחשבנו על תוכנית. לפתע חיוך ענק עלה על שפתיה של מיכל. חייכתי.
'מה התוכנית?' שאלתי.
'החברה החצופה שלך ברחה לך, אה? איזו חברה מתחשבת, מצילה את עצמה ובורחת...' אמר האיש בציניות. 'היא צייתה לפקודותיי. חברה נהדרת' אמרה נסיה בקור. 'הו, כל כך נוגע ללב! ממש כמו בסרטים. 'רוצי! הצילי את נפשך!' אמר האיש וגיחך בזלזול. 'אבל מה אכפת לי? מההתחלה לא הייתי צריך אותה' אמר. נסיה חייכה לעצמה. 'אותה לא, אבל את התמונה כן...' מלמלה נסיה, מרוצה. 'למה את מתכוונת?' שאל האיש. עד שנפל לו האסימון. 'מה עוללת לי עכשיו ילדה מתוחכמת?!' התעצבן והרים את קולו. 'לא כלום' ענתה נסיה ונשכה את שפתיה, מתאפקת שלא לצחוק.
'זה קשור לתמונה... איפה היא?!' הפעם הוא ממש התעצבן וכמעט שיצאו לו אדים מהאוזניים.
'לא כאן, זה מה שבטוח' ענתה נסיה.
האיש הסתובב בחדר בעצבנות. דלת הבית נפתחה. אני הופעתי בפתח ובידי תמונה ומצית. 'שחרר אותה' אמרתי בקול ברור. האיש צחק צחוק מאולץ. הרמתי בידי את התמונה והמצית שיבין מה אני מתכוונת לעשות. האיש החוויר. 'לא!! אל תשרפי! לא!!' התחנן. 'אז תשחרר' חזרתי והרמתי מעט את קולי.
האיש ניגש בזהירות אל נסיה ופתח לה את האזיקים. הוא תפס אותה בידה. 'נו שחררתי' אמר בבושה. הבטתי לכיוון נסיה. מבטינו נפגשו. 'זה מסוכן מדי נסיה, אני מצטערת, אבל ככה את תהיה הכי בטוחה' אמרתי בקול חנוק ובמאמץ רב. במהירות הדלקתי את המצית ושרפתי את התמונה. התמונה היחידה שנותרה לנסיה כמזכרת ממשפחתה. התמונה שבה נסיה עמדה עם אביה וכל החיות מסביב. נסיה בלעה את רוקה בעצב ודמעות עלו בעיניה. 'לא!!!!' צעק האיש וכמעט בכה. 'זהו! עכשיו בכוונה לא אתן לכן ללכת! הנה אני מחזיק אותה היטב ולא אשחרר!' צעק בעצבנות ונימת ייאוש נשמעה בקולו. 'אם כך גם הבית שלך יישרף' איימתי. 'אל תגזימי ילדה!' אמר האיש, לא מאמין לדבריי.
ריח שריפה אפף את הבית. 'והנה, המטבח שלך כבר מתחיל להתלקח' אמרתי מרוצה. מיכל עמדה מהחלון והציתה את כל המטבח. 'מה זה?? לא!! שוב את, מיכל?! חכי, חכי! את עוד תשמעי ממני!' צעק האיש ורץ למטבח בכדי לכבות את האש. אני ונסיה ברחנו כל עוד רוחנו בנו.
למעבר לפרק השבעה-עשר של הסיפור לחצו כאן!
התגובות שלכם
להודיה
י"ז אדר תשע"האביגיל דוידוביץ'
י"ז אדר תשע"הנעווש!!!
י"ז אדר תשע"הנעוווש!!
כ' אדר תשע"ההודיה כהןןן
כ"ד אדר תשע"החן
י"ז אדר תשע"השירה
י"ז אדר תשע"המוריה
י"ז אדר תשע"העדי
י"ז אדר תשע"ההודה כהןןן
כ"א אדר תשע"הטלי
י"ז אדר תשע"הלא דוסית מה שבטוח
י"ז אדר תשע"ההילדה הכי מוושלמת
י"ז אדר תשע"הרעות לאופר
י"ז אדר תשע"הרננה
י"ז אדר תשע"האחינועם נחושתאי
י"ח אדר תשע"הרוני המדהימה
י"ח אדר תשע"העטרה זליגר
י"ח אדר תשע"השחר
י"ח אדר תשע"המישהי חמודה:)
י"ח אדר תשע"ההודיה כהןן
י"ט אדר תשע"האוריה לביא
י"ח אדר תשע"ההודיה כהןןן
כ"ב אדר תשע"הצופיה
י"ח אדר תשע"הנעווווש!!!
י"ט אדר תשע"היהודית
י"ט אדר תשע"התמר
י"ט אדר תשע"האמוננוש
י"ט אדר תשע"הנטיעה גדות
י"ט אדר תשע"ההלל זלצמן
י"ט אדר תשע"הרחל
י"ט אדר תשע"הבניה
כ' אדר תשע"ה--
כ' אדר תשע"התמר בוטינצם
כ"א אדר תשע"השיר
כ"ד ניסן תשע"העדי ביטי
כ"ד אדר תשע"השם מלא
כ"ה סיון תש"פ