חכמולוגי
קוראים כותבים

סיפור ל'ג בעומר / אביב זמיר

  

 

סיפור ל'ג בעומר / אביב זמיר

    

 

לירון, שי ודור יצאו עם הוריהם לחגוג את ל'ג בעומר. הם אספו קרשים למדורה, הבעירו אש, רקדו, שרו וגם שיחקו בחץ וקשת. 
אמא הכינה תפוחי- אדמה צלויים בתוך האש,
וכולם ישבו מסביב למדורה.
 
לפתע, שאל שי הקטן – 'אבא, מה זה חג ל'ג בעומר?
ובכלל – איזה מן שם מוזר זה לחג ?'
 
'ובכן' – אמר אבא –  'בואו ואספר לכם את סיפור ל'ג בעומר. אתם יודעים שתאריכים עבריים כותבים באותיות ולא במספרים, ול'ג בעומר זה שלושים ושלושה ימים לספירת העומר'.
 
'אבל אבא, מה זה עומר? ולמה סופרים דווקא שלושים ושלושה ימים?' שאלה לירון.
 
ואבא השיב- 'עומר' - זהו שמה של האלומה הראשונה שנקצרה ואותה שולחים כביכורים לבית המקדש.  מיום שיצאו בני ישראל ממצרים, הם חיכו בקוצר רוח לקבלת התורה,  ולצורך זה הם ספרו את הימים שנותרו  עד לחג מתן תורה- הוא חג השבועות. 
מצוות ספירת העומר מתחילה בלילה השני של חג הפסח,  ומיום זה סופרים 49 ימים, שהם שבעה שבועות, עד לחג השבועות'.

 

 

'אז מה מיוחד כל-כך ביום ה- 33 לספירת העומר ?' שאל דור. 
'שאלה יפה שאלת' אמר אבא והמשיך.
'לפני הרבה שנים, שלטו הרומאים בארץ ישראל
ואסרו על היהודים ללמוד תורה ולקיים את מצוותיה.

המצב היה כל-כך קשה עד שקם גיבור יהודי ושמו
'שמעון בר-כוכבא' שאירגן מרד נגד הרומאים. 
לבר כוכבא הצטרפו לוחמים יהודים רבים
מכל רחבי הארץ וכמו כן הצטרף אליו רבי עקיבא ,
עליו מסופר שהיה רועה צאן  של איש בשם כלבא שבוע,  ומכובדי ירושלים. 
ביתו של כלבא שבוע, רחל, אהבה את רבי עקיבא ונישאה לו, למרות התנגדות אביה שגירש אותה מביתו.
בגיל 40 החל רבי עקיבא ללמוד תורה בהשפעת אשתו רחל.  הוא למד 40 שנה עד שהפך להיות מגדולי החכמים בדורו.

 

•רבי עקיבא היה המנהיג הרוחני של מרד בר-כוכבא,
והוא צירף את תלמידיו לבר-כוכבא.
הם לחמו בגבורה בעזרת מקלות, חיצים וקשתות.
 
הקשר בין הלוחמים היה באמצעות הדלקת מדורות על ההרים- המדורות סימנו את הניצחונות בקרבות'.
 
'לכן- אנו משחקים בחץ וקשת ומדליקים מדורות' –
אמר שי בשמחה...

 

'נכון', אמר אבא והמשיך: 'תלמידיו של רבי עקיבא היו חכמים גדולים, ולמרות זאת חטאו בזה שלא נהגו בכבוד האחד בשני. הם נענשו ומתו במגפה שפרצה עם תחילת העומר.משום כך אנו נוהגים מנהגי אבלות- לא מסתפרים, לא מתגלחים, ולא מתחתנים...וביום ל'ג בעומר- המגפה פסקה, ומאז אנו חוגגים ושמחים ביום זה'.  הרומאים אסרו על היהודים ללמוד תורה, אבל למרות זאת היה רב יהודי- רבי שמעון שמו, שברח יחד עם בנו למירון, והסתתר במערה שבפתחה צמח עץ חרוב ולידה זרם מעיין. הוא לימד תלמידים שבאו אליו מכל הארץ את התורה. ביום ל'ג בעומר גילה רבי שמעון בר-יוחאי את סודות התורה לתלמידיו, ומיד אחר-כך נפטר. ביום זה- נוהגים אלפי יהודים לעלות למירון לקברו של רבי שמעון בר-יוחאי להתפלל, לרקוד ולשמוח.ישנו מנהג שנקרא 'חלאקה' – זוהי התספורת הראשונה לילדים הקטנים, ונוהגים לקחת את הילדים הקטנים למירון ביום ל'ג בעומר ולספר אותם. 'איזה סיפור יפה' – אמרו ביחד כל הילדים.'עכשיו אנחנו מכירים את סיפור ל'ג בעומר'...'נכון' ענתה אמא, 'וכעת הגיעה העת והזמן לאכול תפוחי-אדמה.  הם בטח מוכנים'.וכך- ישבו כולם מסביב למדורה, שמחו ונהנו והרהרו בסיפור ל'ג בעומר הנפלא.

 

 

 הסיפור נכתב במסגרת משימת כתיבה מיוחדת 
 לל'ג בעומר ה'תשע'ה! 
לפרטים על המשימה לחצו כאן

 

 

 

 

התגובות שלכם

  • רומי ביטון
    י"ג אייר תש"פ
    סיפור ממש יפה
  • מוסי בריגה
    ט"ז אייר תשפ"א
    יפה
  • מור
    כ"ה אדר תשפ"ב
    סיפור נורא יפה