זכרונות מהמצור / מאת אסתי

בעשרה בטבת החל המצור על ירושלים, שהוביל לחורבן. ידעתם שגם בתקופתנו היה מצור על העיר? תוכלו לקרוא עליו בסיפור הבא!

אחד הדברים שאני הכי אוהבת לעשות בבית של סבתא מלכה, זה לחטט בארון החום הגדול שבחדר השינה. ברשות, כמובן – מה חשבתם? הארון מלא בקופסאות עם תמונות חומות ודהויות, מחברות מתפרקות וספרי לימוד משנת תרפפ'ו. לסבתא ממש לא אכפת שאני מסתכלת על החפצים הישנים שלה - ההפך. זה משמח אותה שאני רוצה ללמוד על הילדות שלה, ותמיד יש לה סיפורים מעניינים בשבילי.

בשבוע שעבר, למשל, הלכתי לסבתא אחרי הלימודים. הייתי מוטרדת – יש אצלנו בכיתה תחרות חיבורים בנושא החיסכון במים, ולא הצלחתי למצוא רעיון מקורי. המוח שלי הרגיש מיובש כמו הכנרת המסכנה, וזה היה ממש מעצבן.

'שלום אסתריקה!' שמחה סבתא לקראתי, ונישקה אותי בלחי. 'בואי תאכלי. הכנתי לך את הקציצות שאת אוהבת'.

אחרי הארוחה סבתא הלכה לנוח, ואני הלכתי לחפור בארון החום. במדף הגבוה בתא האמצעי, מצאתי קופסת פח ישנה שאף פעם לא ראיתי. פתחתי אותה בסקרנות, ולמעלה, מצאתי דף צהבהב מוזר. 'הוראות לשימוש יעיל במנות מים' היה מודפס בראש הדף, ומתחתיו היה תרשים שהסביר איך להשתמש במים בצורה הכי חסכונית, עם מין איורים מיושנים של השימושים השונים במים. למשל, לפי הציור, היו צריכים להשתמש במים שנשארו משטיפת הכלים והרחצה בכיור כמים לשטיפת רצפה. וגם את המים האלה ניצלו להורדת המים בשירותים...

'איזה תרשים משונה', חשבתי לעצמי, 'אני חייבת לשאול את סבתא מלכה מה זה!' באותו רגע שמעתי שסבתא הדליקה את הרדיו בחדר השינה, והבנתי שהיא לא ישנה, אז ניגשתי אליה עם הדף.

'סבתא, אפשר לשאול אותך משהו?'

'בטח, חמודה. מצאת משהו מעניין בארון החום שלי?' שאלה סבתא, וחבשה את המשקפיים. תראי לי'.

נתתי לה את התרשים, והיא הביטה בו במהירות.

'נו, בטח, זה מהמצור על ירושלים! את לא רואה?'

'המצור על ירושלים?' הייתי מבולבלת, 'זה לא היה בתקופת הרומאים?'

סבתא פרצה בצחוק. 'אני אמנם די מבוגרת, אבל לא עד כדי כך... לא, זה מהמצור שהערבים הטילו על ירושלים בתקופת מלחמת העצמאות. לא למדתם על זה בהסטוריה?'

הייתי נבוכה. 'כנראה שעוד לא הגענו לזה... מה, סבתא, את היית במצור הזה?'

'בוודאי', אמרה סבתא, 'הייתי בערך בגילך. הערבים פגעו בצינורות שהובילו מים לירושלים, ואנשים נאלצו להשתמש במים שאגרו בבורות שהיו מפוזרים בעיר. כל יום היו עוברים ומחלקים מים – עשרה ליטרים לכל בן משפחה. חילקו גם את התרשים שאת רואה, שמלמד איך לנצל את המים בצורה הכי טובה. רק ככה יכולנו להסתדר עד שנכבשו הדרכים לירושלים ואספקת המים חזרה! גם אוכל לא היה בשפע. היינו מכינים קציצות מעלים של חובזה -  שזה צמח בר שגדל בחצרות. בכלל, זאת היתה תקופה לגמרי לא קלה. בסוף נכבש מזרח העיר על ידי הירדנים, והיינו צריכים לחכות תשע עשרה שנים עד שיכולנו שוב ללכת להתפלל בכותל! אבל היום, ברוך ה', ירושלים שוב מאוחדת, ונכדתי החמודה יכולה ללכת בשקט ברחוב'.

אתם בטח מנחשים על מה כתבתי את החיבור. סיימתי אותו בשיר של דן אלמגור, שסבתא לימדה אותי:

'הייתה לי כוס אחת של מים, היה זה במצור בעיר ירושלים. לגמתי מן הכוס טיפה אחת או שתיים... צחצחתי את שיניי ובשארית המים כיבסתי מכנסיי פעם בחודשיים... את הסמרטוט הלח סחטתי בידיים, השקיתי בעציץ שושן אחד אפילו שניים, היה זה במצור בעיר ירושלים'.

התגובות שלכם

באופן זמני (עד אחר החג) לא ניתן להוסיף תגובות

• איתמר כהן

  י"ד טבת תשע"ז

  מזל שאני לא הייתי בתקופה שלהם אני לא יכול להסתדר בלי אוכל שנה וחצי

• אסתר ויובל שחור

  י"ח טבת תשע"ז

  איזה סיפור יפה!!! אין עליכם!!!!

• סמדר אסתר חדד

  י' טבת תשע"ז

  דברים שאהבתי ממש ממש ממש ממש