סיפור לפורים - השבת מנות / מאת אסתי

אמא לבטוב הביטה על השולחן עמוס הצלחות והסלסלות וחייכה חיוך עייף. פורים הוא באמת חג נפלא. כל חמש דקות נשמעת עוד דפיקה בדלת, ועוד שכן מופיע עם צלחת עמוסה כל טוב. אבל מי יכול לאכול את כל הממתקים האלה? ילדי משפחת לבטוב דווקא הסכימו בשמחה לחסל את ערמות השוקולד והטופי האינסופיים, אבל באיזשהו שלב אמא עצרה אותם. 'די, מספיק כבר עם הזלילה הזאת!' היא גערה. 'אתם תקיאו בסוף! וצריך להשאיר קצת מקום לסעודה'.

דווקא היא, אמא, לא הספיקה לאכול כלום מהבוקר. בין הליכה לבית הכנסת לשמוע את המגילה לאריזת משלוחי מנות והכנת תבשילים לסעודה, היא בקושי הספיקה לנשום. ואז היא הבחינה בין הממתקים במשלוח מנות מקורי: לחמנייה תוצרת בית עם סלט רענן. 'בדיוק מה שאני צריכה!' היא חשבה לעצמה, הורידה את טבעת הנישואין, הניחה אותה בצלחת חד-פעמית ריקה שעמדה על השולחן והלכה ליטול ידיים.

בינתיים, נשמע עוד צלצול בדלת. יעל, הבת הגדולה, ניגשה, ומצאה מולה את שכנתם, עדנה זילבר, כשבידיה משלוח מנות. 'תודה רבה!' היא אמרה. 'רק רגע, אני כבר מחזירה לך משלוח...' היא רצה למטבח, העמיסה כמה ממתקים על הצלחת הפנויה הראשונה שראתה, עטפה את הכל בנייר צבעוני וחזרה לדלת. 'פורים שמח!' היא איחלה בחיוך וחזרה למטבח, שם היא מצאה את אמה יושבת ואוכלת ארוחת בוקר. 'אל תפתחי את המשלוח מזילבר', אמרה האם. 'נחליף את הפתק ונעביר את זה הלאה. יש לנו כבר מספיק ממתקים!'

לאחר שהאם סיימה לאכול ולברך, היא נזכרה לפתע בטבעת. היא חיפשה על השיש ועל השולחן ללא הצלחה, ואז נזכרה בצלחת. 'יעל!' היא קראה 'ראית את הטבעת שלי? הנחתי אותה על צלחת ריקה שהיתה על השולחן'.

'לא, לא ראיתי...' התחילה לומר יעל, אך אז הפסיקה בבהלה. 'אוי, אמא! הכנתי משלוח מנות לזילבר והשתמשתי בצלחת הריקה! את חושבת ששלחתי להם גם את הטבעת?!'

השתיים חיפשו ארוכות על השולחן, ונאלצו להגיע למסקנה שאכן זה מה שקרה. אמא הרימה טלפון במהירות למשפחת זילבר וסיפרה לעדנה על התקלה, אך שתיקה ארוכה נשמעה מעברו השני של הקו. 'אני מצטערת', אמרה עדנה לבסוף, 'אבל העברנו את המשלוח לחברים שלנו, משפחת שוורץ. אני אתן לך את הטלפון שלהם'.

נו, טוב. אמא לבטוב צלצלה למשפחת שוורץ. הפעם השיחה היתה מורכבת יותר, כיוון שהיא נאלצה להסביר מי היא ולתאר במדויק את המשלוח שיעל הכינה... אחרי כל ההסברים, מר שוורץ סיפר שגם הם העבירו את המשלוח ? לבני דודיהם, משפחת מועלם. ונתן לה את מספר הטלפון.

'שלום, זה משפחת מועלם?' שאלה אמא המתוסכלת. 'כן, אבל הם לא להיות בבית. אני רק המטפלת', ענה קול במבטא רוסי. 'הם לנסוע לחיפה לסעודת פורים. למסור משהו?'

'לא תודה', נאנחה אמא, והניחה את השפופרת. 'זה אבוד', היא אמרה בייאוש ליעל המתוחה. 'עד שנגלה למי הם העבירו את הטבעת, כבר יזרקו אותה לפח'.

בשעה שלוש הגיעו סבא וסבתא מחיפה לסעודה בבית משפחת לבטוב. 'פורים שמח!' איחלה סבתא, 'הבאנו לכם כמה משלוחי מנות, למקרה שאין לכם מספיק...' היא החלה לפרוק מהתיק סלסלות וצלחות עטופות בנייר צבעוני. 

'היי, אמא! אני לא מאמינה!' קראה לפתע יעל בעיניים פעורות, 'הנה המשלוח שהכנתי! עדיין סגור!' היא פתחה אותו במהירות ? והנה שם, מתחת לכל הבמבה והסוכריות, נחה לה טבעת זהב אחת נוצצת.

'מה זה?!' התפלאה סבתא, 'מי שם טבעת במשלוח המנות שקיבלנו מהשכנים שלנו בחיפה?!'

'אני', פרצה יעל בצחוק גדול. 'ואיזה עולם קטן! מסתבר שאתם שכנים של קרובים של בני דודים של חברים של השכנה שלנו עדנה…'

פורים שמח!

שתפו אותנו בחוויות הפורים שלכם! 

התגובות שלכם

באופן זמני (עד אחר החג) לא ניתן להוסיף תגובות

• גלי

  י"ח אדר תשע"ז

  איזה סיפור יפפפפפההההה

• שרה מעפולה

  כ"ב אדר תשע"ז

  סיפור ממש יפה!!! אהבתי.... יישר כח לערוץ מאיר על עבודת הקודש שהוא עושה!!!

• 12345

  י"ד אדר תשע"ז

  ממש יפה.