הספריה
חסד של אמת
השבוע, פרץ מנסה לגלות את הארון של יוסף, שביקש להיקבר בארץ ישראל.
יש הרבה סוגים של חסד: ביקור חולים, הכנסת כלה, עזרה ליתום ואלמנה... אך רק סוג אחד של חסד נקרא 'חסד של אמת', וזה לווית המת.
ולמה זה נקרא כך? כי כשאתה עושה לחבר שלך חסד, בפינה קטנה בלב שלך, אתה יודע שביום מן הימים הוא יוכל להחזיר לך טובה. אך כשמטפלים בצורכי אדם שנפטר ומארגנים לו לוויה - אין סיכוי שהוא ישיב לך טובה תחת טובה...
במצרים, משה רבנו עשה חסד של אמת עם יוסף ומצא את הארון שלו, אך בכל הדורות יש צדיקים שעוסקים במצווה החשובה הזאת. והפעם נספר לכם סיפור קטן על הצדיק הירושלמי, ר' אריה לוין.
באחת ממוצאי השבתות בחורף, ירושלים כוסתה שלג.
הכל היה קפוא, גם בית הקברות. ברוח הנושבת ובקור הנורא צעדה יחד חבורה קטנה של אנשים בבית העלמין החשוך, בהלווייתו של אדם שהיה שמש באחת מבתי הכנסת.
אחד מחבריו של השמש ראה לפתע בין המלווים את ר' אריה לוין, והוא פנה אליו בשאלה. 'ר' אריה, מהיכן אתה מכיר את הנפטר? הוא הרי לא התפלל בבית הכנסת שלך?'
'האמת היא שאיני מכירו כלל' אמר ר' אריה.
'אז למה באת ללוות אותו, ועוד בלילה חשוך ומושלג כל-כך?!' התפלא חברו של השמש.
'ישבתי לי בבית' הסביר ר' אריה 'כשלפתע שמעתי רמקולים שמכריזים על השמש שנפטר ושההלוויה כעת, במוצאי שבת. הרי בירושלים לא מלינים את המת - קוברים ביום הפטירה ולא ביום למחרת. הצצתי מהחלון, וראיתי כמה קר ומושלג בחוץ. 'מי ייצא ללוויה בכזה לילה?' חשבתי לעצמי.
'אולי, חלילה, לא יהיה אפילו מנין ליד קברו של המנוח?' לכן קמתי, לבשתי את מעילי, ובאתי ללוות את הנפטר…'
התגובות שלכם
חסויה
י"ז אב תשע"חאפרת
י"ב סיון תשע"ז