חכמולוגי
בלוג

הכבאי הצעיר

 סיפור לל'ג בעומר 

ידעתי שאין ברירה, ואני די רגיל למעברים בגלל העבודה של אבא שלי, אבל זה היה ממש מעצבן.

 מה, העבודה החדשה שלו לא יכולה לחכות יום אחד? יום אחד קטן, שאני אספיק להצטרף למדורה של החברים שלי מהסניף? סחבתי בשבילה עצים במשך חודשיים, ועכשיו כשסוף סוף היום הגדול מגיע אני לא אוכל להשתתף. ועוד יותר גרוע: איך בדיוק אמצא מדורה חדשה ביישוב שאני לא מכיר בו אף אחד?

 ישבתי מבואס על ארגז בדירה החדשה, והתבוננתי מחוץ לחלון בילדים שסחבו עצים וקרשים. אילו רק הייתי יכול לרדת אליהם, להגיד: 'הי! קוראים לי עידו ואני מחפש מדורה להיות בה הערב'. אבל היה לי ברור שאין מצב שאני אעשה דבר כזה. אני די חברותי, אבל לא עד כדי כך.

 לפתע נשמעה דפיקה בדלת. פתחתי וגיליתי מולי איש גבוה עם חיוך גדול ועוגה ביד.

 'שלום! קוראים לי יוסי, אני השכן החדש שלכם. ברוכים הבאים לשכונה!' הוא אמר, והושיט לי את התבנית.

 'תודה רבה!' אמרה אמא בשמחה. 'זה ממש נחמד מצדך לקבל אותנו כל כך יפה. תגיד לי...' היא אמרה, והסתכלה עליי. 'יש לך במקרה ילד בכיתה ו'?'

 יוסי נענע בראשו. 'יש לנו שלושה ילדים קטנים. למה?'

 'כי עידו מחפש מדורה', היא אמרה, למבוכתי הרבה.

 יוסי גירד בראשו. 'בואו נראה, את מי אני מכיר עם ילדים בגיל הזה? אני לא מצליח להיזכר כרגע... אבל אתה יודע מה?' הוא חייך והביט בי. 'גם אם לא תמצא מדורה, יש לי רעיון מצוין לתעסוקה בשבילך הערב! אני כבאי, ואני מסתובב עם הכבאית ביישוב כדי לבדוק שהכול בסדר והילדים שומרים על כללי הזהירות. רוצה להצטרף אליי?'

 

וואו! בטח שרציתי. אמא הסכימה בשמחה, ובשבע וחצי בערב דפקתי בהיסוס על דלת ביתו של יוסי. הוא נסע אתי לתחנה, ועלינו על הכבאית הגדולה. זה היה מגניב לגמרי! יוסי הראה לי את הצינורות ואת הלבוש המיוחד של הכבאים, והסביר לי בקצרה את כללי הזהירות. אחר כך התחלנו להסתובב בין המדורות.

 במקום אחד גילינו שהבעירו את האש קרוב מדי לחוטי חשמל, ויוסי הסביר להם כמה זה מסוכן וכיבה להם את האש. במקום אחר הוא מצא ילדים זורקים בקבוקי פלסטיק לתוך המדורה, והם קיבלו שיעור על איזה חומר כדאי לשרוף ואיזה ממש לא.

 כך עברנו ממקום למקום, בודקים שהכול בסדר, מעירים כשצריך, ולפעמים אפילו מכבים את המדורה ועוזרים להקים אותה במקום אחר. קצת ריחמתי על הילדים שעשינו להם את זה, אבל מה לעשות? לא הייתה לנו ברירה.

 בסוף הגענו למדורה בינונית שהייתה שייכת לחבורת ילדים עם כיפות. 'הי, דורון! מה קורה?' ניגש יוסי לאחד הילדים ולחץ את ידו. 'כל הכבוד, אני רואה שהמדורה שלכם מאורגנת כמו שצריך. עם מים לכיבוי בסוף והכול'.

 

ואז הוא דחף אותי קדימה. 'דורון, תכיר, זה עידו, השכן החדש שלי ומתנדב טרי במכבי האש! עידו, זה דורון, הבן של חבר ילדות שלי.'

 דורון חייך אליי. 'שלום עידו', הוא אמר. 'אתה ממש חדש כאן?'

 'כן, נחתתי כאן היום', אמרתי.

 'גם כן תאריך לעבור דירה...' צחק דורון. 'תגיד, רוצה להצטרף אלינו, אולי?'

  

התגובות שלכם

  • רעות טייב
    כ"ד אייר תשע"ח
    יפה מאוד
  • הדר
    י"ח אייר תשע"ח
    אנייי ראשונה
  • תותית
    י"ח אייר תשע"ח
    ממש יפה מומלץ לקרוא
  • ינון
    י"ח אייר תשע"ח
    יש אני ראשון
  • מישהו
    י"ח אייר תשע"ח
    תמשיכו את הסיפור....
    • היי מישהו
      י"ח אייר תשע"ח
      תראה זה נקרא סיפור עם סוף פתוח אתה יכול להמשיך לדמיין ככל שעולה על רוחך... אז בהצלחה!
  • מיכל
    י"ח אייר תשע"ח
    הסיפור יפה
  • ינון
    י"ח אייר תשע"ח
    יפה על הרעיון 100 מדהים
  • יוסף חיים פרץ
    י"ח אייר תשע"ח
    יפה מאוד!