סיפור בהמשכים / הודיה כהן
מי אני ומה שמי? / הודיה כהן
לחזרה לפרק האחד-עשר של הסיפור לחצו כאן!
פרק 12
'האחות הסתכלה עליי תוך כדי קיסוס ציפורניה.
'תקשיבי מותק, טוב אממ, אני אנסח את זה ככה: מה נהגת לאכול עד היום?!'
'פירות, כמובן' עניתי. 'אהה, ופעם בחודש בערך היינו אוכלים בשר!! שאבא שלי היה חותך...'
את המילים האחרונות אמרתי בגרון חנוק.
האחות הסתכלה עליי בשוק ומצמצה פעמיים. 'רק פירות...?! טוב, כן, אני רואה...' מלמלה.
הסתכלתי עליה כלא מבינה. 'ואגב, הדברים שיש לכם בחדר האוכל...מדהימים! מה זה, המים הלבנים והעיגולים הצהובים האלה? הם ממש טעימים!' שאלתי.
'את מתכוונת לקורנפלקס עם חלב?' שאלה בתמיהה. 'כנראה...' עניתי.
'אוקיי, אני לא יודעת מה את חושבת על זה שעד היום אכלת רק פירות וירקות'- 'ובשר לפעמים' הוספתי בשקט, 'כן, בסדר. אבל שתדעי לך שזה ממש גרוע. במצב הזה הגוף שלך הולך ומתחלש ועלול לגרום למחלות מסוכנות מאוד...' היא מיקדה את מבטה בעיניי. 'אז, לצערי את תיהיה מחוברת למכשירים במשך... אה... שנה בערך?' אמרה לי.
'מה? אבל'- 'אין מה לעשות נסיה. קדימה, תארזי את חפצייך, יש לך כאן מיטה קטנה ושידה. את תשני על יד מוריה' אמרה והצביעה לעבר 2 מיטות ו-2 שידות בצד החדר. 'זה יהיה חדרך בינתיים עד שתבריאי. כל יום אנו נביא לך אוכל מתאים ולא סתם חצי קורנפלקס עם חלב, וכך גם לא תוכלי להבריז מחדר האוכל...' קרצה לי.
'קורנפלקס עם חלב זה לא טוב?' שאלתי באי הבנה מוחלט. 'לא לילדה כמוך. אם היית בסדר זה היה בסדר. אבל את רזה...אפשר לומר –רזה מדי'.
נשכתי את שפתיי ופסעתי בצעדים איטיים לעבר הדלת. בדרך לחדרי התרוצצו בראשי המון מחשבות 'מחלות מסוכנות' לגלגתי.
נכנסתי לחדר, מבואסת. החברות רצו לעברי והתעניינו בנעשה אצל האחות. סיפרתי להן הכל, והן הסתכלו עליי במבט עצוב.
'שנה שלמה...? אל תדאגי נבוא לבקר...' אמרה טליה.
ישבתי על מיטתי ובאיטיות ארזתי חפציי.
'ביי...אתגעגע...' אמרתי וסגרתי את המזוודה. יצאנו כולנו לעבר חדר האחות.
לפני שנכנסתי לחדר הבנות חיבקו אותי והבטיחו לבקר.
נפרדתי לשלום ופתחתי לאט את הדלת.
כשנכנסתי ישבה אוריה האחות ליד המחשב והתעסקה בו. על אחת המיטות ישבה ילדה ובהתה בחלל החדר.
'היי' אמרתי וקרבתי אליה.
'היי.' החזירה לי.
'מה, את גם פה?' שאלה בתקווה.
'כן... עניתי'.
'איזה כייף! סופסוף חברה... איך קוראים לך?'
'מיכל' עניתי בגמגום. ישבנו על המיטה ושוחחנו.
היא סיפרה לי שהיא כבר חצי שנה כאן ועוד חצי שנה היא עוזבת.
'כמה את שוקלת?' שאלה.
'אני בגובה 1.27 ושוקלת 16.5' עניתי.
'וואו...אני 1.28 ושקלתי 19, אבל עכשיו אני שוקלת 22! האחות אומרת שאני צריכה לשקול 25 ואז אני אהיה בסדר.' אמרה.
כך דיברנו ודיברנו עד שפעמון האוכל הצטלצל. האחות באה וקשרה אותי למכשירים. היא חייכה אלי והודיעה שעוד מעט יביאו לנו אוכל.
האוכל הגיע. אני הסתכלתי עליו בעיניים פעורות. במגש היו 3 משולשי פיצה, ו-4 כוסות גדושות שבכל כוס גבינה אחרת. 'מה זה? איך אני אגמור את כל זה...?!' התפלאתי.
'אוקיי, אלה החוקים. את חייבת לגמור את הצלחת ויש לך שלושת רבעי שעה. ככה שאת לא יכולה לאכול קצת, אחרי שעה עוד קצת, ואז עוד...' אמרה האחות.
התחלתי לאכול. הפיצה הייתה טעימה, אך אחרי המשולש הראשון שבעתי לגמרי. 'הסתכלתי על מוריה. היא כבר התרגלה לאכול ככה. היא אכלה את שני המשולשים בלי בעיה, ואז חיכתה כמה דקות ואכלה את השלישי.
הסתכלתי עליה בשוק. היא חייכה ואמרה 'את תתרגלי'.
עברו 20 דקות ואני הצלחתי לגמור 2 משולשים.
לאחר שלושת רבעי השעה, הצלחתי לסיים ונותרו לי 3 כוסות גבינה. נשכבתי על המיטה וכמעט התפוצצתי. כל חברותיי נכנסו לפתע והחלו לשיר שירי יומולדת. שמחתי מאוד. הן החזיקו עוגה ומחאו כפיים. הסמקתי. ביקשתי מהן שיעזרו לי, ובלי שהאחות שמה לב הן זללו במהירות את 3 כוסות הגבינה. הן חילקו את העוגה, אני לא רציתי.
בסוף המסיבה הן איחלו לי מזל טוב ויצאו מהחדר. האחות בדקה שסיימנו את האוכל. היא הייתה מרוצה.
התארגנו לשינה. תוך דקות ספורות הייתי מוכנה ולאט לאט נעצמו עיניי.
אמצע הלילה. אני שומעת צעדים ומרגישה שמישהו נוכח בחדר. פקחתי את עיניי הסתכלתי על מוריה. היא ישנה כמו בול עץ. סובבתי את ראשי ונבהלתי. לנגד עיניי עמד איש בחליפה שחורה. הוא הסתכל לי ישר בעיניים. כיסיתי את ראשי בסמיכה בפחד. לאחר כמה דקות הורדתי את השמיכה מעיניי בזהירות, אך הוא נותר עומד מולי. 'נסיה,' לחש. 'אנחנו חייבים לדבר.' הוא יצא מהחדר.
קמתי בשקט מהמיטה ובצעדים איטיים ומפוחדים הלכתי אחריו. השתדלתי לא להעיר את מוריה. הוא הוביל אותי אל החצר. ישבנו על הספסל. הוא הסתכל לצדדים ווידא שאין איש בסביבה. לאחר מכן הוא פנה אליי ואמר: 'נסיה, יקירתי. הכרתי את הורייך המון שנים. הצטערתי לשמוע שאמך נפטרה. היא הייתה חכמה, ומיד שהתחילה תקופת הציידים הנוראה הזו היא ידעה שהיא עלולה למות ולכן כתבה לך את המכתב. היא בטחה בי והפקידה אותו בידי. בקשה בייתה, שאמסור לך אותו בלילה שאחרי יומולדת ה-7 שלך', אמר והגיש לי מכתב לבן. פתחתי אותו בזהירות. 'ו...נסיה, שמרי טוב על המכתב. אל תתני לאף אחד לקרוא אותו'. אמר ונעלם.
פתחתי בזהירות את המכתב. החושך היקשה עליי. הוצאתי פנס מכיסי והתחלתי לקרוא:
בת יקרה שלי!
אני כל כך אוהבת אותך! איך גדלת... כבר את בת 7!
את חייבת להתרכז ולקרוא טוב את המכתב הזה. כשאני כותבת את זה אני לא יודעת אם אחיה או לא, אז ליתר ביטחון הפקדתי את המכתב בידי מר שיימס.
אולי זה ישמע לך קצת מוזר, אבל יש 2 סוגי אנשים בעולם: לאוסים ולוקרים. אנו לאוסים. הלאוסים הם אנשים טובים אשר יכולים לרכך לב של כל אחד. כמעט. איך עושים את זה? פשוט מאוד, בעזרת מבט. אם את מסתכלת למישהו בעיניים את יכולה לרכך את ליבו (אם את רוצה בכך).
כל לאוס מקבל את כוחו בגיל 7. זו הסיבה שביקשתי ממר שיימס שימסור לך אותו היום.
אך הלוקרים הם בדיוק ההפך. הם יכולים להקשות לב של כל אחד ע'י מבט. זה נורא! אם הם יצליחו, כל העולם יריב אחד עם השני ויבואו על העולם המון צרות ובעיות לא נעימות... המטרה שלנו, הלאוסים, היא להסיר מהם את הרוע הזה. אבל יש בעיה... לאוס לא יכול לרכך לב של לוקר ע'י מבט, ולוקר לא יכול להקשות לב של לאוס. ובשביל לעשות זאת, עלייך לשרוף תמונה חשובה של המשפחה של אותו לוקר, ובכך את תמחקי את זכרונו. היזהרי, כי אותו דבר הוא יכול לעשות לך, ואם הוא יעשה לך זאת... את כבר לא תיהיה לאוסית, ולא יהיה בידך האפשרות לשנות אותו.
ביתי, ביתי היקרה! לצערי, אני לא הצלחתי במשימה. אני לא יודעת מה עם אבא...
את חייבת להצליח! ס'הכ יש 6 לאוסים בעולם (את אחת מהם) וגם 6 לוקרים, כמובן שאני לא יודעת כמה לאוסים נותרו עכשיו...
אנא! אל תגרמי ללוקר להוציא ממך את הטוב, תוציאי את הרע ממנו!
אני מצטערת אם חלק מהמילים טיפה מחוקות, אלו הדמעות שלי...
סומכת עלייך ואוהבת מאוד!
-אמא-
למעבר לפרק השלושה עשר של הסיפור לחצו כאן!
התגובות שלכם
חיה
ט"ז שבט תשע"ההודיה כהןןןן
י"ט שבט תשע"האליהו
כ"ב שבט תשע"החסוי
ט"ז שבט תשע"הטל שירה
ט"ז שבט תשע"הנעווווש!!!
ט"ז שבט תשע"ההודיה כהןןן
י"ט שבט תשע"ההודיה כהןןן
כ' שבט תשע"האורוש
כ"ב שבט תשע"ההודיה כהןןן
כ"א שבט תשע"התמרוש המלכה
ט"ז שבט תשע"ההודיה כהןןן
א' אדר תשע"ההדס רבינוביץ
ט"ז שבט תשע"המעיין
ט"ז שבט תשע"הצופיה דמארי
י"ז שבט תשע"האפרת
י"ז שבט תשע"ההודיה כהןן
י"ט שבט תשע"המאור
י"ז שבט תשע"היסכה
י"ז שבט תשע"המלכוש
י"ח שבט תשע"ההודיה כהןן
כ"ב שבט תשע"ההודיה כהןןן
כ"ב שבט תשע"הפרי
י"ח שבט תשע"ההודיה כהןןן
כ"ב שבט תשע"ה--
י"ט שבט תשע"החדווה
י"ט שבט תשע"העטילה גרינברג
י"ט שבט תשע"ההודיה כהןןן
כ"ב שבט תשע"היהודית
כ' שבט תשע"החדוה
כ' שבט תשע"הרני
כ' שבט תשע"ההודיה כהןןן
כ"א שבט תשע"הרעותי תותי
כ' שבט תשע"ההודיה כהןןן
כ"ב שבט תשע"הטלי
כ"א שבט תשע"המיטל
כ"א שבט תשע"השילת תורגמן
כ"ב שבט תשע"ההודיה כהןןן
כ"ג שבט תשע"האסתי
כ"ב שבט תשע"הפריאלוש
כ"ב שבט תשע"המרימי
כ"ב שבט תשע"הזלדה
כ"ג שבט תשע"האפרת
כ"ג שבט תשע"השילת תורגמן
כ"ג שבט תשע"החדוה
כ"ג שבט תשע"השירהלה
כ"ו שבט תשע"ההודיה כהן
י"ט שבט תשע"הבתיוש
י"ט שבט תשע"המוסי גור אריה
י"ט שבט תשע"ההודיה כהןןן
כ' שבט תשע"האחינועם נחושתאי
כ"ו שבט תשע"ההודיה כהןןן
כ"ח שבט תשע"ה