האביר במסכה השחורה / אסתי רמתי

 לחזרה לפרק הקודם של הסיפור לחצו כאן!

פרק יח

בפרק הקודם: טל ויוני חוזרים לזמן שלנו באמצעות סיכת הזאב ומוצאים את עצמם בדירה לא מוכרת. לחדר נכנס אדם בפיז'מה ורודה עם זברות.

'אה...שלום המורה' אמרתי במבוכה.

המורה להיסטוריה הסתכל בנו בתדהמה, ואז השתעל קלות.

'טל, יהונתן, אפשר לדעת מה אתם עושים באמצע הסלון שלי בשתים עשרה בלילה?'

עכשיו תסלחו לי, אבל אני חייבת לעצור לכם באמצע המתח ולהזכיר לכם משהו. זוכרים את הפרק הראשון של הספור שלנו? שם סיפרתי לכם שהמורה להסטוריה עבר לגור על ידינו. מסתבר שסיכת הזאב עבדה כמעט בסדר, היא פשוט הביאה אותנו לדירה השכנה. הבעיה היתה שהיה לי קצת קשה לחשוב על הסבר הגיוני למצב התקוע שהיינו בו. התחלתי לחשוב בכיוון של הליכה מתוך שינה, אבל לפני שהספקתי לסדר את המחשבות, יוני פתח את הפה.

'אתה רוצה לשמוע את האמת, המורה?'

לא האמנתי למשמע אזניי. לספר את האמת? זה הדבר האחרון שהייתי חושבת לספר לו. להפתעתי המורה חייך.

'בוודאי שאני רוצה לשמוע את האמת. אבל קודם כל קומו מהרצפה ושבו כמו בני אדם.'

אז קמנו, והתיישבנו, ויוני בלי לחשוב פעמיים התחיל לשפוך את כל הספור. על האביר, על הסיכה, על הצלבנים ויוחנן והקרב…גם אני התפרצתי מדי פעם והוספתי פרט או שניים. המורה התבונן בנו כל העת בגבות מורמות, אך לא אמר מילה. ' ...אז אתה מבין, המורה?' סיים יוני. 'עכשיו חזרנו כדי לדעת מה יקרה בקרב השני, אם היהודים ינצחו או לא. אתה מאמין לנו?'

המורה חשב לרגע, ואז נשם נשימה עמוקה. 'כן' הוא אמר. 'זה אחד הסיפורים הכי מוזרים ששמעתי, ובכל זאת  - אני מאמין לכם.'

'תודה' אמרתי לו. 'זה מאוד נחמד מצידך.'

'נחמד שמנחמד, זה לא מה שחשוב כרגע…' אמר המורה בדאגה 'מה שחשוב זה שתחזרו לשם מהר ותצילו את החברים שלכם. הקרב הבא הולך להיות נורא ואיום. כמעט כל מי שיישאר בעיר ייהרג.'

   למעבר לפרק הבא של הסיפור לחצו כאן!  

התגובות שלכם

תגובה חדשה

• מושלמת

  כ"ט ניסן תשפ"ג

  זה מאוד נחמד אבל אני פחות אוהבת דמיון אבל את כותבת בשפה יפה מאוד

• יונתן

  י"א שבט תשפ"א

  וואי וואי איזה מתח