סיפור בהמשכים / אסתי רמתי

האביר במסכה השחורה / אסתי רמתי

לחזרה לפרק הקודם של הסיפור לחצו כאן!

פרק יט

בפרק הקודם: הילדים מגיעים לדירה של המורה להיסטוריה, והם מספרים לו את כל הספור שלהם. המורה מאמין, ומגלה להם שהקרב הבא נגד הצלבנים עומד להיות קטלני.

יוני ואני הבטנו זה בזה בבהלה. 'אז צריך לעזור להם לברוח! אבל איך נעשה את זה?' שאל יוני.

'תחזרו לשם, כמובן' אמר המורה. 'אבל לפני כן, נשב ונתכנן בדיוק את מסלול ההצלה.'

'הי, יוני, אתה זוכר שהיינו באסיפה שהחליטו בה להלחם בצלבנים?' נזכרתי פתאום 'מישהו דבר על לברוח מאיזה פרצה בחומה…'

'נכון!' התלהב יוני. 'אז לפחות יש לנו כיוון. המורה, אתה מוכן לעזור לנו?'

התיישבנו סביב השולחן הגדול בפינת האוכל, והמורה הביא ספרים ומפות של הארץ בתקופת הצלבנים. אני, למשל, חשבתי להציע להם לברוח לקריות - יש לי דודה בקרית מוצקין ואני יודעת שזה קרוב - אך הסתבר שהקריות ממש לא היו קיימות אז.

'תראו' אמר המורה, והצביע על פסקה בספר 'כתוב כאן שאחרי מלחמה של חודש ימים העיר נכבשה. כולם נהרגו, למעט קבוצה קטנה שהצליחה לברוח ליערות הכרמל, ומשם למצרים. נדמה לי שהיו גם חלק שהגיעו לעזה.'

'לעזה?!' נבהלתי. 'עם כל החמאס והמנהרות?!!'

'נו, טל, זה לא עזה של היום!' אמר יוני 'אבל אני חושב דווקא על משהו אחר. אם כבר חזרנו לתקופה שלנו, אפשר להצטייד בכל מיני המצאות מודרניות...'

זה היה רעיון מבריק. המורה, שהתחיל להתלהב בדיוק כמונו, התרוצץ ברחבי הבית ושלף פנסים ומצפנים, חבילות ופלים וקופסאות שימורים. הוא הדפיס מפות של יערות הכרמל, למרות שאף אחד לא היה יכול להבטיח שהשטח לא השתנה שם באלף השנים האחרונות...מים, כובעים, קרם הגנה…'המורה, אנחנו לא יוצאים לטיול שנתי!' אמרתי 'אתה בטוח שצריך את כל זה?'

'נו, טוב' אמר המורה, והזיז הצידה את קרם ההגנה. 'אני מנסה לחשוב על אמצעי תקשורת לא סלולרי - הרי הניידים לא יעבדו שם…יש! ווקי טוקי! יש לכם במקרה בבית?'

'כן, המורה' אמר יוני 'תגיד, אולי אתה מוכן לבוא איתנו…?'

למעבר לפרק הבא של הסיפור לחצו כאן!