חכמולוגי
קוראים כותבים

סיפור לחנוכה מאת בתיה קדרון

שלום, שמי דני ואני בן 9. לפני כשנתיים בחנוכה טיילתי בטבריה, ופתאום ראיתי קופסא גדולה מאוד ולקחתי אותה.

יום למחרת אחרי שהדלקנו נרות ואחרי שכולם הלכו לישון פתאום שמעתי משהו שר.

 התעוררתי ושמעתי את השירה באה מכיוון הקופסא. נגשתי אל הקופסא ושמעתי שהיא שרה את השיר  'סביבון סוב סוב סוב...'. זה הזכיר לי את הסיפור של חנוכה שהיהודים שלמדו תורה התחבאו במערות ולמדו וכשהיוונים באו הם החביאו את הספרים ושיחקו בסביבונים.

פתאום שמעתי את עצמי אומר לקופסא שתיקח אותי לתקופת המכבים-

 ולא תאמינו הקופסא באמת לקחה אותי לתקופת המכבים.

שם ראיתי הרבה אנשים שרובם לבשו בגדים דומים, והמעט לבשו בגדים אחרים. חשבתי שהרוב היו היוונים והמעט היו היהודים אבל עדיין לא הייתי בטוח לכן נגשתי אל אחד מן האנשים. האיש הציג את עצמו בשם מיכאל

הוא גם אמר לי שהם באמצע מלחמה ושהוא לא יכול לדבר

 איתי עכשיו הוא הציע לי לשבת בצד ושאח'כ הוא יפנה אלי.

הקשבתי לעצתו והתיישבתי על הדשא ליד המלחמה, הסתכלתי סביבי וראיתי

איך מלחמה אמיתית מתנהלת ואיך שהמכבים אמיצים וגיבורים ונלחמים במרץ,

חשבתי לעצמי שכשאני אהיה גדול אני אהיה חייל ואני אלחם במרץ ושאני אהיה

גיבור ואמיץ כמו המכבים.

אחרי כמה מחשבות מיכאל הגיע, פניו היו חיוורות ועצובות, חשבתי

 לעצמי שהוא עצוב כי הוא הפסיד במלחמה אבל מיכאל אמר לי שאין שמן

 זית זך טהור כי היוונים טימאו את הכל ושעכשיו כולם מחפשים שמן אבל

 בינתיים לא נראה אפילו כד אחד עם שמן זית טהור באופק.

הרגשתי בצערו של מיכאל אבל אז נזכרתי בסיפור של חנוכה ואמרתי למיכאל

 שבאמת היוונים טימאו את כל השמן אבל אחרי שחיפשו מצאו כד קטן עם שמן זית

טהור. הצעתי למיכאל שגם אנחנו נחפש ואולי בסוף הישועה תגיע ממנו...

אחרי כמה שעות של חיפושים- עוד לא מצאתי כלום אבל מיכאל אמר לי לא להתייאש ולהמשיך בחיפושים, המשכתי לחפש ופתאום ראיתי משהו קטן בפינת החדר ניגשתי וראיתי שזה כד שמן שיש בו את חתימתו של הכהן הגדול-שזאת אומרת שהוא כשר. הבאתי את הכד למיכאל ומיכאל כלא מאמין צעק תודה.

המכבים ששמעו את הצעקה באו אלינו בריצה וגם הם שמחו אבל השמחה נמשכה זמן לא רב כי אחד המכבים אמר לנו שהשמן שמצאנו לא יספיק עד שהשמן החדש יגיע. אז נזכרתי בסיפור של חנוכה וסיפרתי אותו למכבים- המכבים חשבו שהשמן לא יספיק להם אבל ה' עשה נס והשמן הספיק לשמונה ימים!

אחרי שהמכבים שמעו את הסיפור חזרה אליהם התקווה והם הלכו להדליק את

 המנורה ואני מרוב התרגשות עצמתי את עיני וכשפתחתי אותם ראיתי שאני במיטה

 שלי ושכל משפחתי מסביבי.

התגובות שלכם