תחרות 'סופר נולד'-

 

לקראת שבוע הספר העברי

 

(לפרטים לחצו כאן)

 

 

 

שם הסיפור- חרם בגלל גבס

 

כתבה- מיה פואה ממצפה נטופה

 

 

 

 

שלום לכולם, אני עומד לספר לכם סיפור. הסיפור קרה לי לפני

שנה בחודש חשוון. לפני שנתחיל אני רוצה להציג את עצמי:

קוראים לי ישי ישראל כהן, אבל בדרך כלל קוראים לי ישייק.

אני גר בירושלים ולומד בכיתה ה' בבית הספר נעם.

משהו חשוב שאני רוצה לספר עליו לפני שנתחיל.

היה לי ממש קצת חברים, אבל היה לי חבר אחד שתמיד היה

איתי, קראו לו נתי. הוא היה מקובל בחברה וניסה לשתף אותי

עם כולם, אך לא הצליח.

טוב עכשיו נתחיל בסיפור. היה זה יום ראשון בשיעור ספורט.

שיחקנו תופסת, ואני הייתי התופס. תפסתי ילד, אבל הוא

המשיך לרוץ ונפלתי על היד. קמתי ולא הצלחתי להזיז את היד.

אבא ואמא באו לקחת אותי לבית החולים. הרופא אמר שהיד

נשברה ועוד כמה שבועות היד תתרפא. אחר כך הוא שם לי גבס.

למחרת כשהלכתי לבית הספר כל הילדים שיחקו איתי, כתבו לי

על הגבס ומאד אהבו אותי. כך זה נמשך כל ההפסקות והרגשתי

ממש מקבל בחברה, אבל אז הרגשתי שמישהו חסר לי, נתי!!!

הסתכלתי לצדדים וראיתי את חברי הטוב נתי. רציתי לגשת אליו

אבל אז הוא ראה שהסתכלתי עליו, וברח לכיתה. לא הבנתי

מה קרה. כשנגמרה ההפסקה עליתי לכיתה וראיתי על כל

שלחן פתק, חוץ מהשולחן שלי. לקחתי פתק, ונבהלתי ממה

שהיה רשום שם- 'מי שחבר של ישייק אני לא חבר שלו נתי'.

אם אתם זוכרים אז אתם יודעים שנתי מקובל בחברה, אז כמובן

שכמעט כולם 'הלכו אליו', בסוף הלימודים פניתי לנתי ושאלתי

אותו למה עשה לי את זה? ואם פגעתי בו אני מבקש סליחה.

נתי סתם את אוזניו ואמר שהוא לא מדבר איתי, והוא מאוד

נפגע ממני על זה שלא שיחקתי איתו כמו פעם, וזה היה נקמה.

הימים הבאים היו מאד קשים ועצובים, כמעט כל הכיתה פגעה

בי והעליבה אותי. המורה ניסה לעזור לי אך לא הצליח.

אחרי כמה ימים אמרתי להורי שכואבת לי היד יותר מהרגיל

ואיני רוצה ללכת ללימודים הם הסכימו. הלכתי לחדר וכל היום 

בכיתי ובכיתי וחשבתי מה עשיתי שזה מגיע לי?

אבא ואמא נכנסו לחדרי וראו אותי בוכה. הם שאלו אותי

מה קרה ואמרתי שכואבת לי היד. הם לא האמינו ושאלו פעם

נוספת ואני כבר לא יכלתי להעמיד פנים אז אמרתי שכמעט כל

הכיתה עושה עלי חרם, בגלל נתי. אבא ואמא ממש התפלאו.

הם חשבו שאני ונתי חברים טובים. הם שאלו למה לא סיפרתי

להם לפני זה, ואני עניתי שרציתי אבל היה לי קשה מאוד לספר

להם. אבא ואמא טפלו בזה. הם הצליחו וכל הכיתה הפכה

להיות חברים טובים ובלי מריבות.

 

 

 

 

תודה רבה למיה פואה על הסיפור !

 

 

 

 

[שמות הזוכים והפרס של התחרות יפורסמו בעזרת ה'

בסוף שבוע הספר- מוצאי שבת פרשת חוקת]