מערכה א'

היה היו לפני אלפיים שנה שני חברים, לומדים בבית מדרשו של רבי עקיבא. עזריה וחנניא. שניהם היו חכמים מופלגים, תלמידי התנא הגדול שדרש על כל קוץ בתורה תילי תילים של הלכות. רק חיסרון אחד היה להם, שניהם הבינו את דברי רבם בדרך אחרת, וניסו לשכנע את חברם בצדקת דעתם.

מפעם לפעם נשמעו בבית המדרש קולות ויכוח סוער בין שני החברים.

מערכה ב'

חנניא נעלב, הוא החל לחשוב. 'מה לי עם עזריה שרק מעליב אותי ומנסה לשכנע אותי בשטויות שלו? הרי כולם יודעים שאני צודק. בשביל מה אני צריך את זה?'. באותם ימים התחוללה מלחמה בין המורדים מקרב היהודים לבין כוחות הרומאים. גם התרבות הרומית באותם ימים הייתה מושכת. היא אסרה לקיים מצוות אך גזרה זו לא מנעה מהם להמשיך במורשת אבותם. למרות הזלזול העז ברומאים ששרר בבית מדרשו של רבי עקיבא, חנניא הושפע מהם. הוא הלך. למחרת לא הופיע בישיבה. גבות לא הורמו, מחלות היו שכיחות בבית מדרשו של רבי עקיבא בגלל הצפיפות. בית המדרש היה היחיד מסוגו בארץ. עוד יום חלף ועוד יום, וחנניא לא הופיע בישיבה. מה קרה לו? איפה הוא? כנראה פרש מהישיבה. לאן? כולם הצטערו עליו. דבר זה לא היה שכיח ולכן זה הפתיע.

אילו ידעו איפה הוא באמת.

מערכה ג'

באותו הזמן ממש חנניא היה בצבא הרומאי. החיילים ששמו לב אליו, קבלו את חנניא הנרגש באי אמון. אולי הוא מרגל של צבא בר כוכבא? הם הביאו אותו למפקדם. פתאום הוא שם לב לבגדיו. בגדים יהודיים, עם ציצית שמציצה. לא ממש תלבושת טיפוסית לחייל בצבא רומי. המפקד בדיוק רצה לגרשו כשלפתע הגיע רץ בהול. 'מלחמה קשה מאוד מתרחשת עתה בין צבאותינו לצבאות בר כוכבא מדרום למחנה', אמר הרץ. 'אתה נדרש להביא את כל כוחותיך לשם'. המפקד קיבל את הידיעה בפנים חתומות. מיד גייס את חנניא הנדהם, שהפך לחייל מן המניין. 'מה הוא כבר יכול לעשות כשהוא נלחם?' חשב המפקד. 'נשים אותו בפלוגה מיוחדת, שם ישגיחו עליו היטב, שאם הוא אכן מרגל, לא יוכל להודיע למפקדיו את הפקודות שיקבל'.

הקרב החל מיד.

חצי מהצבא הרומאי איגף את כוחות המורדים מכיוון מזרח, שמיהרו לתקוף חזרה ולהגן על מחנם. ואז מכיוון מערב תקף החצי השני של הרומאים את המורדים. כוחות בר כוכבא המוקפים ניסו להלחם, אבל אז פלוגה אחרת של הרומאים חצתה את הצבא המורד לשניים בצורת לב, וככה הפכה אותם ל-2 קבוצות בלא יכולת תיאום. הקרב נגמר בניצחון מוחץ של הרומאים. חנניא היה בכוח הפותח שתקף ממזרח. תפקיד זה היה מסוכן משום שכל כוחות המורדים יכלו, עד שהפלוגה המערבית תתקוף ממערב, להפסיד. אך בכל זאת חנניא נלחם היטב, וגם חזית זו הסתיימה בניצחון. חנניא נכנס רשמית לצבא.

מערכה ד'

בהתחלה חנניא עוד שמר על לימוד התורה, וקיום מצוותיה, אך לבסוף האווירה הצבאית הרומאית שבתה אותו. הוא השתתף בעוד ועוד קרבות ונלחם בגבורה, עלה בדרגות והתקדם. אך לבסוף בקרב עקוב בדם, הוא נפצע מפגיעת חרב ישירה. הוא הועבר בעיצומו של הקרב לבית החולים הצבאי. לאחר מספר שעות נגמרה המלחמה, בניצחון הרומאים. דבר שלא כל כך מובן מאליו.

אל בית החולים הועברו שבויים פצועים מהמחנה השני ושם טופלו. ליד מיטתו של חנניא השתכן שבוי אחד, מחיילי בר כוכבא הנאמנים והעזים ביותר, שלא היה מתלמידי רבי עקיבא.

חנניא החל להתחבר אליו. לאט לאט שניהם חזרו לקו הבריאות. כששניהם כמעט הבריאו העלה חברו של חנניא, שנקרא יהושע, רעיון נועז.

'נברח מהמחנה', הציע הלה, 'נלך לצבא בר כוכבא. הרי אתה מתלמידי רבי עקיבא, שקשור לבר כוכבא'. הרעיון התקבל. באותו לילה, יצאו שניהם בלאט את בית החולים והתקדמו לשער המחנה. 

מערכה ה'

שני הבחורים לא היו חזקים במיוחד כשיצאו לדרך. הם עוד לא התאוששו לגמרי מפציעתם. כשהגיעו לשער המחנה, חוככים בדעתם כיצד לעבור אותו, נשמעה קריאה חזקה מאחור.

שניהם הסתובבו וראו את השומר החמוש. כל עוד נפשם בם הם רצו, רק שנפשם לא הייתה כל כך בם. יהושע היותר חזק ומאושש מבין השניים הצליח לברוח ונעלם, אך חנניא נשאר בידי הרומאי, נגרר אחריו למתקן הכליאה.

שם זיהו אותו עד מהרה, אך מכורח הנסיבות כמובן הוא לא חזר להיות חייל כבעבר...

מערכה ו'

בינתיים, בישיבה של רבי עקיבא, נערכו חיפושים אחריו, אך לא היה באל ידם למצוא אותו. לאט לאט החלו לשכוח ממנו.

בינתיים המרד נגד הרומאים נמשך והתחזק. לפעמים היה נדמה שהמורדים היהודים מתגברים על הרומאים המיואשים.

רבי עקיבא קרא לעזור לבר כוכבא. בחורים רבים מישיבתו הצטרפו למאמץ. קרבות עזים ניטשו בין הצדדים. מטבע הדברים, על הדרך האסטרטגית והראשית ניצב המחנה בו היה שבוי חנניא.

פעם אחת, לאחר שעות רבות של מלחמה, ניצחו המורדים את הרומאים הנסוגים. השלב הבא שלא בוצע – לכבוש את המחנה.  

בין כוחות בר כוכבא היה גם עזריה מיודענו. בזמן שחנניא היה בבסיס, כלוא בלא יכולת להיות גיס חמישי לטובת אחיו, עזריה חירף נפשו כדי להלחם ולכבוש את הבסיס הזה.

אט אט הם התישו את כוח הרומאים, שלבסוף נכנעו להם. לאחר נסיגת הרומאים, הם נכנסו לבסיס שהיה מרוקן מרוב חפציו, אך היו בו כמה מצבורי מזון ונשק. הם מצאו גם כמה מהאסירים, שלא יצאו מיד מהמחנה בבשורת השיחרור שלהם במנוסת הרומאים.

המזל של חנניא שהוא היה ביניהם.

עד מהרה עזריה זיהה את חברו הוותיק, וצעקה נפלטה מפיו. לאחר הפגישה המרגשת ותיאור קצר של מה שקרה בינתיים, עזריה וחנניא התקדמו לעבר העיר הגדולה ביתר. שם השתכנו והשתלבו שם עד מהרה.

בינתיים הרומאים חרשו מזימות. הם שלחו כותי אחד, שבא אל רבי אלעזר המודעי, שבזכות תעניותיו ותפילותיו הוחזקה ביתר ולא נכבשה בידי הרומאים, ובזמן דבקותו בתפילה לחש לו משהו על אוזנו.

בגלל שהיה שקוע בתפילה הוא לא הרגיש כלום, אך לאחר גמר תפילתו קרא בר כוכבא לרבי אלעזר לתחקיר ביטחוני, בנוגע לאותו כותי.

ר' אלעזר לא ידע מזה, שהרי היה שקוע בתפילתו, אך את בר כוכבא זה לא סיפק, והוא בעט ברבי אלעזר והוא מת.

מיד באותו רגע נכנסו הרומאים לעיר, והרגו את כל יושביה. נהרות של דם, כפשוטו, יצאו ממנה. אך חנניא הצליח להימלט, ביחד עם עזריה.

מערכה ז'

אותה סצנה חזרה. קריאה חזקה נשמעה מאחור, עזריה מיד התעשת וברח, אך חנניא החייל הרומאי לשעבר נתפס.

בבית המשפט הרומאי שפטו אותו על גילוי סודות מלחמה ועריקה משדה הקרב. באותו הזמן חנניא עמד גאה.

לבסוף הוא נשפט לחמש שנות מאסר.

בזמן שהותו בבית הסוהר, פתאום הוא רואה מהחלון דמות כפופה. מבט נוסף הספיק לו כדי לקבוע שזה יהושע מיודענו, שברח ונעלם עת יצאו מבית החולים הצבאי.

יהושע ניסר את החלון, ובשקט הוציא את חנניא משם.

בשקט בשקט הם ברחו אל הבלתי נודע.

מערכה ח'

20 שנה אחרי. יוסף ויהודה ישבו יחד בסלון ביתו של יוסף.

'נו, מה קרה איתו אחרי זה?' שאל יהודה, אחרי שיוסף סיפר לו את הסיפור המעניין.

'חנניא נאלץ להחליף זהות. אך אחרי זה הוא הקים משפחה, ועכשיו הוא מספר את הסיפור שלו לאיש אחד בשם יהודה'.

יהודה פקח עיניים לרווחה, פליאתו הייתה רבה, 'זה, זה, זה היית אתה?!'