לכל אחד יש משאבים. הוא מחליט במה להשקיע אותם.

בפרשה אברהם אבינו הולך לקבור את שרה אמנו. הוא מבקש מבני חת שיפנו עבורו ויבקשו מעפרון לתת לו את חלקתו. עפרון אומר לאברהם: 'בשבילך? קח בחינם! עלי...'.

אברהם מסרב. למה? אם נותנים לך - תיקח! שהיה מקבל את הצעת עפרון, וכך גם חוסך כסף וגם קובר את שרה! אז מדוע לא?

נציע תשובה באמצעות משל.

לחנות תכשיטים מגיע זוג צעיר, ארוס וארוסה. מחוץ לחנות תופס אותם אדם שפונה לחתן ואומר לו: 'לפני שתכנס, קבל הצעה: יש לי פה טבעת נחמדת, סחורה טובה, עשרה שקלים. מחיר חיסול. למה לך לקנות יקר? חבל על הכסף! גם בזו יש פרוטה...'

מה יענה החתן? סביר להניח ש'לא תודה'. לא רק כדי להראות לכלתו שהוא לא קונה את הטבעת שלה במחיר אפס.        

הוא פשוט לא רוצה לקנות טבעת לאשתו בגרושים!

בשביל זה הוא חסך ועכשיו הוא ישקיע בה. הוא ישמח שכספו יֵצא על דבר כזה - טבעת לאשתו. עולה כסף? נכון. אבל בשביל זה יש כסף! 

כי מה זה כסף? אמצעי לקניית דברים. אדם שיש בידו כסף מחזיק בידו כח קניה ועליו להחליט במה להשקיע את אותו כח. והחתן רוצה להשקיע אותו בכלתו.

ואברהם - בשרה. לאחר עשרות שנות נישואין, הקשר ביניהם נעשה הדוק וקרוב יותר - מקרים שונים, התנהגויות, ויתורים ועוד, עשו אותם אוהבים יותר מאשר לפני החופה.

ואברהם לא ייקח למען אשתו מתנה מעפרון. הוא ישלם.

מחיר מלא הוא יוציא.

דבר דומה מסופר על האר'י הקדוש. כשהאר'י היה צריך לקנות חפץ של מצווה, הוא היה מוציא את הארנק ומושיט אותו למוכר פתוח, שייקח כמה שהוא רוצה.

לא נכנֵס כאן לסוגיית 'כמה יש לשלם על תשמישי מצווה'. ניקח את המסר שמעבר למילים, נטעם מהיחס של האר'י ז'ל לִמצוֶוה המצוות. הוא לא רוצה לקנות את הקשר לה' בחינם. הוא רוצה להשקיע, וממילא להתקרב יותר. כמה זה יעלה? כמה שיעלה. עליות אחרות עניינו אותו.

גם בחיים שלנו אנו צריכים להחליט במה להשקיע את המשאבים שקיבלנו - בשביל הדברים החשובים יותר או בשביל אלה החשובים פחות. משאבים אלו יכולים להיות כסף, ויכולים להיות גם דברים אחרים כמו זמן, כוחות נפש, מחשבה ועוד. לא משנה מה ההתלבטות העומדת על הפרק - לוותר או להחסיר בדברים החשובים יותר בגלל שהם דורשים הרבה, זה לא יהיה נכון. לשם כך יש לנו את המשאבים, וזו תהיה ההשקעה הטובה ביותר שלהם.