סיפור בהמשכים / אסתי רמתי
האביר במסכה השחורה / אסתי רמתי
לחזרה לפרק השישי של הסיפור לחצו כאן!
פרק ז
בפרקים הקודמים: טל ויהונתן חוזרים אחורה לחיפה של תקופת הצלבנים. יוחנן החיפאי והאביר השחור מסבירים להם איך הם הגיעו לשם.
'הספור שלי מתחיל לפני מספר שנים' פתח האביר ואמר. 'נולדתי בעיר מגנצא בבית נוצרי. מגיל צעיר למדו אותי את ספורי הנצרות, ולא היה דבר שרציתי יותר מאשר לכבוש את ירושלים מידי הכופרים. לכן, כשנודע לי שמתארגנת קבוצת אבירים וחיילים במטרה לעלות לירושלים הקדושה, נפרדתי ממשפחתי, והצטרפתי אליה.
הדרך היתה קשה, ורבים מחבריי החיילים מתו, אך המשכנו בעוז.
ואז הגענו לעיירה קטנה. 'בעיירה הזאת גרים יהודים!' אמר המפקד. 'יהודים הם כופרים, ואנחנו צריכים לגרום להם להתנצר. עברו בין הבתים, ואיספו את כל היהודים אל בית הכנסת!'
החיילים, ואני בתוכם, עשינו כדברו, ותוך זמן קצר, בית הכנסת התמלא יהודים. הבטתי בהם בסקרנות - במגנצא היתה קהילה יהודית גדולה, אך אף פעם לא ראיתי אותם מקרוב. למרות שלימדו אותי שיהודים הם בני שטן, עם קרניים וזנב, לי הם לא נראו כל-כך נוראיים. הם היו מפוחדים, אך היה להם אור מיוחד בעיניים.
כשהבית כנסת התמלא, המפקד הורה לנעול את הפתחים, והכריז בקול. 'יהודים! יש לכם יומיים להחליט אם אתם רוצים לעבור לנצרות, דת האמת! אם תבחרו להמשיך להיות כופרים, נשרוף את כולכם באש!'
אותי הציבו ליד אחת מדלתות בית הכנסת, כדי לשמור שאיש לא יברח. עמדתי שם, והבטתי דרך החלון ביהודים שבוכים ומתפללים. התפילות בקעו מתוך הבניין הקטן, ולא ידעתי למה - משהו בלב שלי רעש וגעש. במיוחד משכה את תשומת לבי דמות גבוהה, עם זקן לבן, שהתפלל בעיניים עצומות. לא יכולתי להוריד ממנו את המבט - הוא היה נראה אדם קדוש.
ככל שהבטתי יותר ביהודים המתפללים, כך המחשבה על כך שהמפקד יהרוג את כולם גרמה לי להרגיש נורא. ואז, ביום השני, היהודי הגבוה עם הזקן הלבן הסתובב אליי, והביט לי ישר בעיניים. הוא סימן לי לבוא אל החלון, ואני, כמו מכושף, באתי.
למעבר לפרק השמיני של הסיפור לחצו כאן!
התגובות שלכם
הילה
י"ב אדר תשע"היהודית
י"ב אדר תשע"השלומיתוש מקצרין
י"ג אדר תשע"החסוי
ט"ו אדר תשע"המיטל
ט"ז אדר תשע"החסוי
י"ז אדר תשע"התהילה
י"ז אדר תשע"הוואו מהמם
י"ח אדר תשע"ה..
י"ט אדר תשע"הטליה
י"ט אדר תשע"האודיה
כ' אב תשע"ה