סיפור לל'ג בעומר / הלל רוזנהיים

'אנחנו חייבים לשים שומרים שישמרו על הקרשים וגם צריכים למצוא דרך לקחת קרשים מהמדורה של יוסי' אמר לי סגני למדורה, 'לא הגיוני שהם גונבים לנו קרשים ואנחנו שותקים ולא עושים כלום'.

'אני יחשוב על זה' אמרתי לו אבל לא באמת התכוונתי לזה.

קודם אני יסביר לכם מה קורה, מי אני ומי זה יוסי שעושה מדורה.

אז ככה, קוראים לי דני ומאז כיתה א' אני נחשב למלך הכיתה. אבל אני לא היחיד. יוסי גם נחשב למלך על פי ילדים אחרים מהכיתה.

אני ויוסי חברים די טובים, עד שאנחנו מגיעים לל'ג בעומר. בל'ג בעומר הכתה מתחלקת לשתי מדורות 'המדורה של יוסי,' ו'המדורה של דני', המדורה שלי.

דווקא בקטע של שתי מדורות לא היו מריבות בינינו אבל אף פעם לא חשבנו שצריך לעשות מדורה ביחד.

עד עכשיו כבר חמש שנים (אני בכתה ה') שאין מריבות גדולות בין שני המדורות, אבל השנה חברי המדורה של יוסי גונבים לנו קרשים!

כל חברי כועסים על זה, אבל אני יודע שיוסי בכלל כועס על אלה שעושים זאת, ואתם יודעים מה? עלה לי רעיון מדהים.

אני מתארגן ומיד יוצא אל יוסי.

כעבור חצי שעה 

אני עכשיו חוזר מהבית של יוסי. לא תאמינו מה קרה שם.

אני הלכתי לביתו של יוסי. ושנייה לפני שאני מקיש לו על הדלת יוסי יוצא מביתו. 'מה אתה עושה כאן?' הוא שאל אותי. 'היה לי תכנית לחבר את שני המדורות' עניתי. 'באמת? בשביל זה גם אני יצאתי עכשיו מהבית' אמר, ושנינו צחקנו בצחוק גדול.

לאחר מכן אני ויוסי תכננו את הכל לפרטי פרטים. איך להפתיע את הכתה, איך לשכנע את כולם וכמובן תכנונים רגילים של אסיפת קרשים וכו'... 

כעבור 5 ימים

אתם לא תאמינו איזה מדורה הייתה לנו, המדורה הכי טובה בעיר, ואני חושב שבכל הארץ.

שאר ילדי הכיתה קבלו את כל הרעיון של מדורה משותפת בשמחה, וגם כל אלה שלא הכי שמחו מזה התלהבו מהרעיון בסוף. בקיצור אחלה מדורה היה לנו.

אני כבר מחכה לשנה הבאה, למדורה השנייה של 'גם יוסי וגם דני'.

התגובות שלכם

תגובה חדשה