שרק כאשר נהיה בארץ ישראל היא תתן את פירותיה בעין יפה.

אך אם חס וחלילה לא נלך בדרך ה' ונצא לגלות,

הארץ תיעשה שממה ולא תתן לאויבנו לחיות בקלות.

את ההבטחה הזו ראינו במאה השנים האחרונות ממש בעיניים,

כאשר זכינו לחזור לארץ אבותינו אחרי שנות אלפיים.

הארץ שהייתה חרבה ושוממה כמדבר במשך מאות שנים,

החלה פתאום לפרוח, לתת פירות ולהתעורר לחיים.

אבל איך יודעת הארץ להבדיל בין יהודי ובין מי שלא,

ואיך היא יודעת שעכשיו זמן גאולה ואנחנו חוזרים לפה?

התשובה היא שארץ ישראל היא לא סתם פיסת אדמה,

בקרב הארץ האהובה שלנו הקב'ה נטע נשמה.

אז בדיוק כשם שאמא מרגישה ויודעת מה קורה עם ילדיה,

גם אמא אדמה שלנו, ארץ ישראל, קשורה אל בניה.

בכל אופן למרות שפירות, אוכל ונופים ירוקים זה דבר נהדר,

לא רק בשביל זה עברנו את כל התלאות שבדרך והגענו לכאן.

אנחנו חולמים על מלכות של משיח, בית המקדש ועבודת הקורבנות,

על עם שלם שחי בקדושה ועל חזרת הנבואה כשנים קדמוניות.

את החלומות האלה חזרנו לחלום והתחלנו גם להגשים,

כשזכינו לשחרר בניסי ניסים את עיר הקודש, עיר האלוקים.

מאז אותו יום שחזרנו להר הבית עלינו לקומה חדשה בגאולה,

לשלב של הבניין הרוחני וחזרתה של השכינה.

אז שנזכה כולנו להיות שותפים לתהליך ולא לשלב ידיים,

כי הגיע הזמן- עולים לירושלים! 

שלכם באהבה,

יאיר.