עפר ואפר

בפרשת וירא, אומר אברהם לקב'ה: 'ואנכי עפר ואפר'.

המדרש אומר שבשכר אמירה זאת, זכו ישראל לשתי מצוות - אפר פרה אדומה, ועפר סוטה.

מה הקשר בין האמירה לשכר? המגיד מדובנא המשיל לנו על זה משל יפה:

בשעה טובה ומוצלחת, מנחם סיים ללמוד את כל הש'ס, והחליט לערוך סעודת מצווה. הוא הזמין את חבריו מהעבודה, שכניו, וגם תלמידי חכמים שלמד איתם בשיעור. ליד השולחן הערוך, הוא הכין פתקים בהם כתב את מקומות הישיבה, כל אחד לפי דרגתו וכבודו.

כשהתחילו להגיע האורחים, הביט מנחם בשולחן, וראה שהרב כהן הצדיק, שאמור היה לשבת בראש השולחן עם המכובדים, התיישב לו ברוב ענוונותו בדיוק בצד השני… 'מה אעשה?' חשב מנחם,  'להקים את הרב לא נעים לי, ולהשאיר אותו כשכל הרבנים יושבים בצד השני, גם לא יפה!'

פתאום היה לו רעיון. ניגש מנחם לשולחן, ושינה את פתקי הישיבה. את המכובדים העביר לצד של הרב כהן, ואת האחרים לצד השני. איש מין האורחים לא התנגד, והכל בא על מקומו בשלום.

זה, אומר המגיד מדובנא, מה שעשה ה' לאברהם. אברהם רצה להמעיט את עצמו, והשווה את עצמו לעפר ואפר. מה עשה הקב'ה?

הפך את האפר והעפר למצוות, וכך כשאברהם משווה את עצמו אליהם, זהו כבודו גדל!

התגובות שלכם

באופן זמני (עד אחר החג) לא ניתן להוסיף תגובות

• שחר יחיא

  י"ב חשון תשע"ז

  יפהה ישר כוח

• מוריה סולימן

  י"ג חשון תשע"ז

  חזק אהבתי

• שניאור זלמן

  י"ג חשון תשע"ז

  ערוץ מאיר זה גאוני גם סרטים הכי טובים וגם כתבות סיפורים ומשלים אני הכי אוהב את ערוץ מאיר