סיפור ציוני
פיקניק השבת של שערי חסד
שמעתם על שכונת שערי חסד בירושלים?
צדיקים וחסידים גדולים התגוררו בה, כמו הרב חרל'פ והרב שלמה זלמן אויערבך זצ'ל. אבל היום דווקא רציתי לספר לכם ספור קטן מהווי השכונות בירושלים של פעם.
לכולנו יש היום תנורים בבית, וגם מיקרוגל ופלטה של שבת. אבל פעם, תנור נחשב למותרות. ואם היה משהו שתושבי שערי חסד הירושלמים סלדו ממנו, זה מותרות. לכן, במקום שלכל אחד יהיה תנור משלו, היה תנור שכונתי גדול ליד בית הכנסת.
תושבי השכונה היו מביאים את סירי החמין והקוגל שלהם לפני שבת, וחיים האופה היה דואג להחזיר לכל משפחה את הסיר שלה בשבת בצהריים.
בשכונת שערי חסד גרו באותה עת משפחות אשכנזיות בלבד, שדברו ברובן יידיש. וחיים האופה, שהיה תימני מבטן ומלידה, למד מהם, ודיבר יידיש מצויינת. למרות ששם משפחתו היה 'הלוי', תושבי השכונה כינו אותו חיים בקר, כלומר אופה. חיים גם ידע לזהות בדיוק של מי הסירים שבתנור שלו, ואת שכרו הוא לקח בהתאם: אם הסיר היה של בשלנית מוצלחת, הוא היה לוקח את שכרו כ'מעשר' מהתבשיל. אם הסיר היה שייך לבשלנית פחות טובה, הוא היה מבקש כמה פרוטות כשכר טרחה..
ובשבת אחת, קרתה תקלה.
הערוב סביב השכונה נקרע, ומה יעשו עכשיו תושבי השכונה עם הסירים שלהם? איך יביאו אותם הביתה כדי לאכול את סעודת השבת? ישבו הרבנים וחשבו, ולבסוף הוציאו פסק הלכה - על כל תושבי השכונה להגיע לתנור, ולאכול שם את סעודתם!
תארו לכם איזו ארוחה כיפית זאת היתה, כל תושבי השכונה יחד! הילדים בוודאי התרוצצו סביב, ואולי כולם טעמו ממאכלי השבת של שכניהם...
התגובות שלכם
אלימלך דוד
כ"ב סיון תשע"זשירהקו
כ"ו אייר תש"פ