אבא יוצא לקרב - עילי הררי
פרטים: עילי הררי בן תשע וחצי. מושב שקף
יומן מלחמה
יום ה' ט'ו כסלו
התעוררתי בבוקר יום שני. התארגנתי, צחצחתי שיניים ויצאתי לכיוון בית ספר. כשהגעתי, ראיתי אותו חסום בקרשים, ועל השער עמד יווני חמוש
'היי ילד מה אתה עושה כאן' צעק אלי היווני.
רציתי לומר לו 'באתי לבית ספר' אבל פחדתי. הסתובבתי חזרה ורצתי כל הדרך חזרה לבית. בבית חיכו לי אימא ואבא בפרצופים מודאגים.
'אוי חמוד, אני מצטערת שלא אמרתי לך שאין בי'ס, לא ידעתי' אמרה לי אמא.
'מה זה? אמא, למה סגרו לי את הבי'ס?'
'היוונים הרשעים האלו, אמרו שכל התלמודי תורה סגורים', אמר לי אבא בפנים כעוסות. 'אני חושש מההמשך'.
ואכן, חששו של אבי לא היה לשווא, יומיים אחרי זה נחתה הגזרה החדשה. היוונים נעלו את המקוואות. נתלו כרוזים בכל העיר 'אסור לטבול במקווה, מי שטובל- יומת'. אחר כך באה הגזרה הבאה 'אסור לשמור שבת'; 'אסור ללמוד תורה'; 'אסור למול את הבן'. גזרות ניתכו בזו אחר זו. אבא שלי התחבר לאחת המחתרות שהוקמה במיוחד כדי לשמור מצוות בעת הקשה הזו. כל יום הלכתי יחד עם שאר הילדים שבמחתרת ללמוד תורה במערה. בשבת כל המחתרת הלכה למערה גדולה לשמור שבת כהלכתה. גם לאנשים שלפעמים לא יכלו לבוא למערה בשבת, הציעו התחכמויות שונות כדי לשמור שבת, למשל, לקרוא בנביא במקום בתורה.
יום אחד שמעתי קולות מבחוץ, ויצאתי לבדוק מי זה. זה היה שליח, ונראה שהוא היה ממש בהול. 'מה קרה?!' שאלתי, והשליח בקושי אמר 'המכבים נלחמים ביוונים, המכבים מנצחים', בטון שהיה יכול להרוג כלב.
'מה?! באמת?' שמעתי לפני זה על המכבים, אבל הם היו ממש קצת והיוונים היו מעצמה עצומה. אז איך ניצחו את היוונים? סיפרתי לאבי, והוא אמר לי בפנים שמחות: 'באמת שמעתי על זה, שכחתי לומר לך'. אוי, איזה הורים שכחנים יש לי. כמה ימים אחר כך התברר שהחדשות לא טובות כל כך, הקרבות נמשכים, ונכון שנראה יותר שהמכבים מנצחים, אבל אי אפשר לדעת כמה זמן הם יחזיקו מעמד נגד מעצמת העל של היוונים. לאחר כמה ימים וכמה שליחים, התבררה לנו התמונה הבאה: המכבים נלחמים ביוונים, ועד כאן נראה שמנצחים. נקווה שזה ימשיך ככה והם יגרשו את היוונים מכאן. לילה אחד שמעתי קולות מהחדר של ההורים, ויצאתי לבדוק מי זה. זה היה אבא ואימא, התחבאתי והקשבתי: 'אתה לא יכול ללכת, זה מסוכן מידי'. 'אני חייב' לאחר כמה מילים הבנתי שאבא יוצא להילחם ביוונים. יצאתי מהמחבוא ואמרתי לאבא 'אתה הולך לשם?' אבא נאנח ואמר 'כן'. למחרת אבא יצא לקרב.
זה הסיפור שלי, ואני מקווה שאבא יצליח לנצח את היוונים ולחזור אלינו בשלום.
התגובות שלכם