תחרות 'סופר נולד'-

 

לקראת שבוע הספר העברי

 

(לפרטים לחצו כאן)

 

 

 

 

שם הסיפור- כולנו שווים

 

כתבה- רונה רזאל

 

 

 

 

מוּסֶה זע באי נוחות בתוך המכונית הקטנה והחבוטה.

הכיפה שלו נפלה אל רצפת המכונית והוא התכופף להרימה.

'מוּסֶה, הגענו לחיידר החדש שלך!', אמרה מרים אמו,

וחייכה אליו.

אי הנוחות של מוּסֶה גברה. הוא נפנה לצאת אבל אז הסתובב

ושאל 'אבל מה אם לא יהיו לי חברים? אני שונה מהם, אני

שחור!' אמר באמהרית. אמו ענתה אף היא באמהרית- 'אלוקים

ברא את כולנו שווים, להתראות!'.

מוּסֶה חייך חיוך קלוש- 'להתראות, אֶמַמָה' (שם כבוד לאמא).

הוא קפץ החוצה מהמכונית וצעד החוצה לעבר החיידר.

ברגע שנכנס למסדרון הילדים התחילו להסתכל ולהתלחשש.

חבורת ילדים, ובראשם ילד גבוה, זקוף וגאה, פאותיו ארוכות

ועיניו כהות הסתכלו על מוּסֶה בעניין רב. 'שלום, אתה מבין

עברית?'  שאל הילד הגבוה.

מוּסֶה  לחש 'כן'. הלא הוא נולד בארץ, בירושלים, ורק נאלץ

לעבור לבני ברק בעקבות שינוי מקום עבודתו של אביו.

הילדים התחילו לשאול המון שאלות ומוּסֶה ענה בכן ולא

מהוססים. לפתע התפזרה ההתקהלות. מוּסֶה הפנה את ראשו

כדי לדעת על מה ולמה ואז ראה רב, הדור קומה ומאיר פנים

צועד לקראתו. 'זה בוודאי הרב כהן, מנהל בית הספר',

חשב לעצמו.

הרב ניגש אל מוּסֶה- 'שלום, אני הרב כהן. מה שלומך?'.

'ברוך השם, הכל בסדר' ענה מוּסֶה בביישנות.

'אתה בטח מוּסֶה, התלמיד החדש, הלא כן?'. 'כן', ענה מוּסֶה.

'טוב, אתה תשובץ בכיתה של הרב שלמה עזרי'.

הוא הביט סביבו. 'יחיאל מאיר, בוא תלווה את מוּסֶה לכיתתו

החדשה'. יחיאל מאיר, הילד הגבוה שמוּסֶה פגש לפני כן התקדם

לעברו בהבעה חתומה. הוא התקדם בשתיקה לעבר כיתתו החדשה

של מוּסֶה. הם נשקו למזוזה המעוטרת ונכנסו לכיתה בדיוק

כשההפסקה נגמרה. הרב שלמה עזרי נכנס לכיתה במאור פנים.

הוא הבחין במוּסֶה לאחר התבוננות קלה, ביקש ממנו לעמוד לידו

והציג אותו לפני הכיתה. לפני ששילח אותו למקומו הוא לחש לו

שהוא ירצה לדבר איתו במהלך ההפסקה. כשההפסקה התחילה

הבנים רצו ישר למגרש הכדורגל ומוּסֶה נשאר בכיתה, תוהה מה

יגיד לו הרב.

'מוּסֶה!', אמר הרב שלמה, 'אני כל כך שמח שבאת לחיידר

ואני מקווה שתתאקלם פה בעז'ה. אם לא אכפת לך אני אשאל

אותך שאלה קצת אישית. האם תסכים לעברת את שמך ממוּסֶה

למשה?'. פניו של מוּסֶה חפו ודמעות נצצו בעיניו. הוא מיהר

להסתירם מהרב ורק אמר. 'אתייעץ עם הורי'.

היום עבר מהר וכשמוּסֶה הגיע לביתו וראה שאביו בבית הוא

מיד ניגש אליו. 'אַבָּבָּה, (שם כבוד לאבא) הרב שלמה, המחנך,

רוצה לעברת לי את השם! זהו שמי ואני גאה בו!'. הוא כמעט

צעק. אחיו הקטן, סַמוּאֵל, שאל 'מה קרה, וָנְדֶמְאָלֶם? (אחי עולמי,

שם כבוד לאח שגדול ממך).

אביו, סַלומון, הרגיע את השניים באומרו שידבר עם המחנך

והשקיט את הרוחות.

למחרת, הרב שלמה דיבר על ראש השנה והראה להם סוגי

שופרות שונים. הוא גם דיבר על יום הכיפורים הקרב ובא ועל זה

שצריכים לחזור בתשובה שלמה. הוא שאל את מוּסֶה אם יש לו

משהו להגיד על חג הסיגד הדומה ליום הכיפורים. מוּסֶה אמר

שלא, כי לא ידע. אך כשראה שהילדים מסוקרנים הבטיח שיברר

על הקשור בנושא ויספר מחר. בהפסקות, יחסו של מוּסֶה עם

הילדים האחרים ובמיוחד עם יחיאל מאיר היה קריר ולא פעם

היו השמצות והעלבות. לאחר הלימוד על ראש השנה יחיאל מאיר

וחבורתו שאלו אותו בליגלוג 'תגיד, אתם בכלל תוקעים בשופר

שם באתיופיה?'.

מוּסֶה לא ענה. הוא ספג הכל בתוכו ולא אמר דבר.

בתום הלימודים מוּסֶה מיהר  לביתו ושאל את אמו על חג הסיגד.

מרים התרגשה מאוד וסיפרה לו על הגל הראשון של עליית יהודי

אתיופיה למדינת ישראל בו השתתפה אמה.

בבוקר, מוּסֶה סיפר וציטט את אימו- 'המסע טמן בחובו קשיים

עצומים. מכיוון שנאסר על היהודים לצאת מאתיופיה היו הורים

שנאלצו לשלוח את ילדיהם למסע לבדם. אלה שיצאו למסע,

מבוגרים וילדים, נאלצו לעבור דרך קשה ומלאת סכנות ורבים

מהם מתו בדרך הארוכה. הקשיים הפיזיים בהליכה האינסופית,

הסכנות האורבות בדרך, והנורא מכל – אי ההכרה ביהדותם של

העולים על ידי הממסד הרבני. את החגים חגגו יהודי אתיופיה

בהחמרה והקפידו מאוד על המצוות'. כאן הסתכל מוּסֶה על

יחיאל מאיר בתוכחה.

בסיום הסיפור הילדים התלהבו ושאלו אותו אינספור שאלות.

על חלק ידע לענות ועל חלק לא.

בסוף השיעור החמיאו הילדים, והרב שלמה אמר בקריצה-

'ויתרתי על הרעיון'. מוּסֶה חייך בהקלה.

לאחר מכן ניגש יחיאל מאיר, קצת נבוך אל מוּסֶה, החמיא לו אף

הוא על הסיפור ואמר 'סליחה שהתנהגתי אליך ככה. יום הכיפורים

מתקרב והסיפור המרגש ממש 'החזיר אותי בתשובה'...

אז, איך אתה בכדורגל?', הוא שאל, ומוּסֶה חייך חיוך רחב.

 

 

 

 

  תודה רבה לרונה על הסיפור !

 

 

 

[שמות הזוכים והפרס של התחרות יפורסמו בעזרת ה'

בסוף שבוע הספר- מוצאי שבת פרשת חוקת]