חכמולוגי
בלוג

אסתר שטרייט-וורצל ז'ל

 

שלום ילדים !

 

 

בשבת האחרונה הלכה לעולמה אישה

יקרה ומיוחדת מאד.

שמה הוא אסתר שטרייט-וורצל,

שהייתה סופרת ילדים ונוער.

בזמן האחרון אנחנו מאבדים לצערנו

לא מעט אנשים יקרים וחשובים. לכן עלינו להשתדל לקחת

איתנו מהתכונות והאופי שלהם לחיים שלנו וכך לא לשכוח

אותם ולהמשיך ולו במעט את דרכם.

 

אסתר שטרייט-וורצל לא הייתה סתם סופרת.

היא נולדה בפתח תקווה בשנת 1932 וכתבה במשך חייה

עשרות ספרים. ספריה עוסקים ברובם בחיי העם שלנו בתקופה

בה חזרנו לארצנו והקמנו את המדינה שלנו לאחר אלפי שנות גלות.

בחלק מהספרים היא עוזרת לנו להתחבר לימי מלחמת העולם השניה הנוראה ולהכיר בתקומה הגדולה שבאה לאחריה ובספרים אחרים היא

מכניסה אותנו לחויית ימיה הראשונים של המדינה שזה עתה נולדה.

אך חייה לא הסתכמו רק בכתיבת ספרים.

אסתר ז'ל שימשה כמורה במשך 32 שנה !

 

כדי ללמוד מעט על אישיותה המיוחדת נביא כמה קטעים

מתוך ראיון שנעשה איתה שפורסם במגזין 'סגולה' לפני כחצי שנה.

 

 

דברים שסיפרה על צעירותה:

 

'אבי רצה שנאהב את הארץ. איך אוהבים את הארץ? דרך הרגליים.

כל שנה נסענו לחגוג את פסח בטבריה. עד היום אני אוהבת מאוד

את הכנרת ונוסעת אליה פעמיים בשנה... עד היום כל נכד שמגיע לכנרת

אומר 'כנרת, דרישת שלום מסבתא שלי שאוהבת אותך מכל הלב והנשמה'.

אני זוכרת שבאחת מהנסיעות שלנו לכנרת, שנמשכה שעות, עברנו ליד התבור.

אבי ביקש מנהג האוטובוס של אגד לעצור ולחכות לנו. ירדנו, והוא סיפר לנו

על דבורה הנביאה וברק בן אבינועם שנלחמו על הר תבור נגד סיסרא.

באחת השנים בילינו בקיץ חודש שלם בירושלים. שכרנו חדר וטיילנו בעיר העתיקה.

כשהגענו לכותל המערבי אבי אמר לי להסתכל טוב כי כאן היה בית המקדש

ופה התהלכו הכהנים והלויים.

דבריו הרעידו את נשמתי. חשתי שהמקום קדוש ושהשורשים שלי כאן. 

גדלתי על המיתוסים של העם שלנו...  אנחנו גדלנו על ההפך מהגולה,

שם היינו חסרי אונים וחסרי כוח פיזי. אפילו ליום השואה קוראים

'יום השואה והגבורה'. בספר 'אורי' אני מבליטה את העניין הזה שנוצר פה

דור חדש, לוחם. בר כוכבא קרא למרד מתוך רצון לשחרר את העם.

נכון שהוא הביא לחורבן, אבל הוא התכוון לשחרור. הערצתי גם את המרד

בגטו ורשה שלא היה לו שום סיכוי להצליח, אבל הערצתי את עצם העובדה

שהם נלחמו, שהם שמרו על כבודם.' 

 

 

והנה דברים שאמרה על הנוער שלנו בארץ:

 

'קשה להיות היום נוער בארץ. בנעורינו היינו אידאליסטים והדבר שיפר את

איכות חיינו. כשיש אידאל אתה חותר להגשים אותו...

חינוך ודוגמה אישית יכולים לעזור, לסייע למצוא את האידאלים היפים

והטהורים שהיו לנו פעם. אבל למרות כל התלונות יש לנו נוער נהדר.

אני אדם אופטימי, ואני מתארת לעצמי שהטוב יגבר על הרע, גם אם זה

לא יקרה היום ולא מחר. גם בימי הנביאים היה רע.

שכל אחד בחלקתו הקטנה ישתדל להיות טוב כלפי לעצמו,

כלפי משפחתו וגם כלפי אחרים.

 

 

כששאלו אותה מה אסור לנו לשכוח היא אמרה: 

 

'שאסור לנו לבגוד בפיסת האדמה הזאת.

היא שלנו, וגם אותה לא נותנים לנו ורוצים להשמיד אותנו.

אם אנשים יתחילו לחפש את הדרך שלהם מתוך

כוונות טובות הם ימצאו אותה בסוף.'

 

 

והנה הדברים האחרונים שאמרה בראיון: 

 

'מה שהיה חשוב לי כתבתי בספרים. אהבת הארץ, אהבת העם

וקשר בל יינתק עם המולדת שלנו. אין לנו ארץ אחרת.

הוריי הורישו לי הרבה. לא כסף, אלא את הגישה שלי לחיים.

אמי, לוּטה, הייתה מלאך, ואבי היה איש רוח.

הוא נטע בנו את אהבת הארץ, ואני תמיד מודה לו על כך.'   

 

 

את ספרה האחרון 'קיץ כתום' כתבה אסתר

לאחר הגירוש הנורא מגוש קטיף. 

וועד מתיישבי הגוש פרסמו מכתב

המביע את צערם על מותה של אסתר, וכך הם כתבו:

 

'בצעד אמיץ פרסמה אסתר ספר המתאר את הגירוש מהגוש

מנקודת מבט של נערה שנאבקה במהלך.

הספר הצטרף לרשימה המכובדת של ספרי הילדים

שכולנו גדלנו עליהם.

אסתר תיזכר לעד כסופרת יהודית – ציונית שלא חששה

מלומר את דעתה בעד ההתיישבות בכל חלקי ארץ ישראל

ונגד גירוש יהודי גוש קטיף מביתם.'

 

 

 

יהי זכרה של אסתר-שטרייט וורצל ברוך.

 

 

 

ואתם ילדים, קראתם אולי את אחד הספרים של אסתר ?

 

אם כן נשמח שתשלחו לנו המלצה עליו הכוללת תקציר

 

של כמה שורות ואנחנו כמובן נפרסם אותה בפינת

 

המלצות הספרים שלנו !

 

 

שלחו אלינו לכתובת הרגילה-

 

 

[email protected]

 

 

 

 להמלצה הראשונה של שירי לוין על הספר 'עטרות' לחצו כאן

 

התגובות שלכם