השבוע, בכ'ד טבת, לפני מאתיים ושש שנים, הלך לעולמו רבי שניאור זלמן מלאדי. רבי שניאור מלאדי כונה 'האדמו'ר הזקן' ו- 'בעל התניא' (כיון שכתב את ספר התניא), והוא ייסד את תנועת חב'ד המוכרת לכולנו, שקשה לדמיין את העולם היהודי בלעדיה! בעל התניא היה עילוי מגיל צעיר מאוד, ואחד מתלמידיו של המגיד ממזריטש, שהיה תלמידו של הבעש'ט.
בתמונה: בעל התניא
הנה אחד הסיפורים המיוחסים לו:
יוסף הפונדקאי, היה טרוד מאוד. 'מה קרה, בעלי?' שאלה אשתו. 'מדוע נפלו פניך?'
'אני לא יודע מה לעשות…' שתף יוסף את אשתו 'בעל הפונדק החליט להעלות מאוד את סכום החכירה שאני צריך לשלם לו מידי חודש, מה שישאיר לנו הרבה פחות כסף לפרנסתנו. חשבתי אולי לחכור את הפונדק שמעבר לנהר, אך אני לא בטוח בזה. כאן הפונדק ממוקם במקום מצויין והעסקים טובים, ואני גם מכיר את האזור ואת אנשי העיירה. שם, מי יודע מה מחכה? נאלץ גם לעבור דירה עם הילדים למקום לא מוכר ובעל בית חדש...בקיצור, כל הלילה אני מתלבט ולא ישן.'
לפני שאשתו של יוסף הספיקה להגיב, דלת הפונדק נפתחה, וחבורת אנשים מאירי פנים נכנסו פנימה. 'האם נוכל להתאכסן אצלך?' פנה אל יוסף מי שנראה כעומד בראשם, ויוסף הבחין שמדובר במגיד ממזריטש, הצדיק המוכר.
'בוודאי! אשמח לארח את כבודכם כאן!' הוא אמר בהתרגשות, ורץ להכין לאורחים המכובדים חדר וסעודה.
לאחר שהאורחים אכלו ושבעו, ניגש יוסף ביראת כבוד למגיד ממזריטש. 'האוכל לשאול את הרב שאלה?' והוא סיפר לרב על ההתלבטות שלו לגבי המעבר. אך המגיד לא רצה לענות.
'יש איתי כאן תלמיד צדיק וחכם - אני מציע לך לשאול אותו' אמר, והראה לו את רבי שניאור זלמן. האדמו'ר הזקן שמע את השאלה, והשיב ליוסף שהוא מציע לו לעזוב את האכסניה ולעבור אל מעבר לנהר. יוסף הודה לו, ועלה לחדרו.
למחרת בבוקר, כשהמגיד וחבורתו יצאו לדרכם, הגשם ירד בחוזקה ורוחות נשבו. אך למרות מזג האוויר, הם מצאו את יוסף ואת כל משפחתו עומדים ליד עגלות עמוסות בחפצים ובשקים, מתכוננים לנסיעה.
'לאן אתם נוסעים במזג אוויר כזה?' התפלאו תלמידי המגיד.
'אנחנו עוברים כבר היום לפונדק שמעבר לנהר' הסביר יוסף. 'פעם נאמר לי שכשצדיק נותן לך עצה, כדאי לבצע אותה במהירות האפשרית! קבלתי את עצת רבי שניאור זלמן מלאדי, ומיד הלכתי לעדכן את בני ביתי ולארוז את חפצנו.'
'שה' ישלח לכם ברכה מרובה!' הם ברכו, והביטו איך יוסף נוסע בגשם לעבר הנהר עם משפתו ומטלטליו.
והנה, בקושי הספיקו להתרחק מעט, וקול רעם אדיר נשמע. ברק הבריק, ופגע בצריף העץ של האכסנייה! בן רגע הבניין עלה באש, וכל הנוכחים ראו כמה טובה היתה עצתו של בעל התניא, וכמה חכם היה מצידו של יוסף להשמע לה במהירות…
התגובות שלכם
נחום קופרמן
כ"ד טבת תשע"טחסוי
כ"ד טבת תשע"טחבדניק
כ"ד טבת תשע"טפ חסוי
כ"ד טבת תשע"טחנה
כ"ד טבת תשע"טאילה - עורכת תוכן
כ"ד טבת תשע"טמנדי
כ"ד טבת תשע"טמנדי החסיד
כ"ד טבת תשע"טחבדניקית
כ"ד טבת תשע"טחיה מושקא
כ"ד טבת תשע"טחיה צירקוס
כ"ד טבת תשע"טחסוי
כ"ד טבת תשע"טאילה - עורכת תוכן
כ"ה טבת תשע"טפ חסוי
כ"ד טבת תשע"טפ חסוי
כ"ד טבת תשע"טחסיד חב
כ"ד טבת תשע"טצבקי אדלר
כ"ה טבת תשע"טחבד
כ"ד תשרי תש"פמוסי
כ"ה טבת תשע"טשולמית
כ"ה טבת תשע"טנחום קופרמן
כ"ו טבת תשע"ט