השבוע, לפני שש שנים, הלך לעולמו אחד מגדולי תלמידי החכמים בדורנו, הראשון לציון הרב עובדיה יוסף זצ'ל.

הנה סיפור מופלא על אמונו של הרב עובדיה בכל יהודי, ואיך לבו הטוב החזיר אנשים בתשובה!

 קרדיט תמונה: Alloni, Harav Ovadia Yosef, CC BY-SA 3.0

 'דע לך, לא תמיד נראיתי ככה' הוא אמר 'הורי היו ניצולי שואה מבוגרים שלא היו מסוגלים לטפל בי. התגלגלתי לרחוב וכמעט נהייתי עבריין. עד שיום אחד, כששיחקנו כדורגל ליד בית הכנסת, בעטתי בכדור, ונחש מה קרה? רב אחד יצא מהדלת, והכדור פגע בכובע שלו והעיף אותו! כולנו התגלגלנו מצחוק.

 אך הרב לא כעס. הוא ניגש אליי, ושאל היכן ההורים שלי. 'מתו!' אמרתי בחוצפה, למרות שזה לא היה נכון.

 'אז בוא אליי הביתה' הוא אמר. אני לא יודע למה, אולי התפעלתי מהעובדה שהוא לא כעס עליי, אבל הלכתי איתו. 

 כשהגעתי לבית הרב הוא שאל אם אני רעב. כשאמרתי שכן, הוא הגיש לי ארוחת צהריים. אחר כך הוא הוביל אותי למיטה מוצעת, ונתן לי לישון. ישנתי שעות. כשקמתי, הוא שאל מה אני עומד לעשות עכשיו, ואמרתי לו שאני רוצה ללכת לקולנוע. הרב נתן לי כסף לקולנוע, ושחרר אותי. 

  הספור הזה חזר מדי שבוע. הרב היה מארח אותי בביתו ומטפל בי. עם הזמן גיליתי שאני לא היחיד - היינו קבוצה שלמה של נערי רחוב שהרב היה מכניס הביתה ודואג להם! עם הזמן גם התקרבתי ליהדות. הרב לימד אותי הלכות פשוטות, ולאט לאט התקדמתי עד שהגעתי ללמוד בישיבה. המשכתי ללמוד עד שנהייתי דיין בבית דין, וזה מה שאני עוסק בו עד היום. אז דע לך שאסור להתייאש מהתלמידים שלך! הם יהיו בסדר. הרב עובדיה יוסף לא התייאש ממני, ותראה לאן הגעתי בזכותו…'